אהרון בן-חמו

בן יצחק ועליזה. נולד ביום ט"ז בניסן תשי"ח (6.4.1958) בכפר-גבירול. למד ‏ בבית-הספר היסודי 'מורשת' שברחובות, ואחרי-כן בישיבה התיכונית שבצפת ‏ ובמרכז ההכשרה שבמירון. אהרון היה תלמיד חרוץ וממושמע והישגיו ‏ בלימודים היו גבוהים מאוד. מנהל בית-הספר היסודי מספר: "אהרון הגיע ‏ להישגיו בלימודים תודות לשקידתו הרבה. הוא שאף בכל-מאודו למלא את ‏ רצון הוריו ולהגשים את משאלותיהם. בשבתו על ספסל-הלימודים ראו בו ‏ מחנכיו וחבריו תלמיד שונה מכולם, מיוחד במינו, בנועם הליכותיו ובעדינות ‏ נפשו. מסירות ואהבה לזולת פעלו אצלו ללא הגבלה ובכל-עת. את הכול עשה ‏ ברצון ובספר פנים יפות. החיוך לא מש מעל פניו, תום ויושר אפיינו אותו, ‏ אהבת רעים וכבוד מחנכים היו מנת-חלקו." בלימודיו בישיבה שבצפת נתגלה ‏ אהרון כעילוי, וכל הסובבים אותו העריצוהו וכיבדוהו. בחופש סוכות תשל"ג ‏ נפצע אהרון בראשו בתאונת-דרכים קשה ועקב פציעתו נעדר פרק-זמן ממושך ‏ מלימודיו. בראותו כי לא יוכל להדביק את קצב-הלימודים ולהשלים את החסר ‏ הפסיק את לימודיו בישיבה והשתלם בנגרות. גם בתחום זה הצטיין - ועבודתו ‏ הייתה לשם-דבר. אחרי-כן התחיל ללמוד מכונאות-רכב במרכז ההכשרה ‏ שבמירון. הוא הצטיין בלימודיו וציוניו היו גבוהים מאוד. אהרון היה חובב-‏ ספורט והקדיש זמן רב לתחביב זה. הוא קרא ספרים רבים והתעניין במגוון ‏ רחב של נושאים. אחיו המבוגר ממנו - מחנך וסגן-מנהל בית-ספר - מספר: ‏ ‏"אהרון היה הצעיר בבני-המשפחה ויחד-עם-זאת המבוגר מכולם. אם נתקלנו ‏ בבעיה או בצרה, היה הוא בחזקת המציל. אהרון שמע, האזין ועזר, וכל-זאת ‏ עם חיוך נפלא שלא מש מעל פניו. תמיד חי באופטימיות ובתקווה לטוב. ‏ בוויכוחים בין בני-המשפחה ידע להשרות אווירה נוחה ולהרגיע את הרוחות. ‏ הוא היה בן מסור ונאמן להוריו ושמר על קשר הדוק עם בני-משפחתו ‏ הקרובים והרחוקים, הפזורים ברחבי-הארץ."‏ אהרון גויס לצה"ל במאי 1976 והתנדב לשרת כצנחן. לאחר הטירונות השתלם ‏ בקורס-צניחה וסיימו בהצלחה מרובה. חברו למחלקה מספר: "אהרון היה ישר ‏ והגון ושאף תמיד לצדק מוחלט. כשנתקל בחוסר הגינות כלפי ידידיו למחלקה, ‏ התלונן והתווכח עם מפקדיו ללא מורא והעמידם על טעותם. הוא היה תמיד ‏ ראשון, נטל על עצמו כל משימה ועמד בראש המתנדבים. כשהגיע למחלקה ‏ היה ביישן ומסוגר, אבל עד-מהרה התאקלם והיה חביב על כולם. במראהו היה ‏ ילד, עוד לא התגלח בהגיעו אלינו, ואנו אהבנו אותו מאוד." מפקדו בטירונות ‏ מספר: "בראותי את אהרון לראשונה - צנום, חלש מכולם ונמוך - תהיתי כיצד ‏ יתגבר על הקשיים הרבים. אט-אט נוכחתי לראות כיצד, בעזרת כוח-הרצון ‏ העז שלו, החל להתבלט לטובה בכל התחומים, וכיצד היה לדוגמה לחבריו ‏ בפלוגה. הוא ייצג את הפלוגה בתחרות-ירי ביום הספורט, וזכה במקום ראשון ‏ בקולעו למטרה פעמיים. היה ישר והגון, וידעתי שניתן להאמין בלא חשש לכל ‏ מילה ולכל הבטחה שלו. בפרק-הזמן הקצר שהכרתיו זכיתי ללמוד הרבה ממנו ‏ ומידידיו למחלקה על משמעותם האמיתית של החיים."‏ ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נספה אהרון בעת מילוי תפקידו, באסון ‏ התרסקות המסוק בבקעת-הירדן. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית ‏ בבית-העלמין שברחובות. השאיר אחריו הורים ושלושה-עשר אחים ואחיות. ‏ משפחתו תרמה ספר-תורה לזכרו לבית-הכנסת 'אוהל יצחק' שבכפר-גבירול.‏ אהרון בן-חמו, יהי זכרו ברוך.‏