יעקב בריא

בן ראובן וחנה. נולד ביום כ"א בכסלו תשט"ו (16.12.1954) בהוד-השרון. הוא ‏ למד בבית-הספר היסודי בהוד-השרון, המשיך וסיים את לימודיו התיכוניים, ‏ במגמה ריאלית-ביולוגית. טוב-לב, נבון ורגיש, חבר טוב ומוכן לעזור לזולת. ‏ כבר מילדותו התעניין ברפואה, במבנה גופו של האדם ובמחלות התוקפות ‏ אותו. שעות ארוכות היה מקדיש לקריאת ספרים העוסקים בתחום זה ושאף ‏ תמיד ללמוד ולדעת יותר. התעמקותו בתחום זה לא הפריעה לו להיות פעיל ‏ בתנועת נוער, ליטול חלק בארגון אירועים חברתיים ולעסוק בספורט. כל ימיו ‏ היה בן מסור ונאמן להוריו והשתדל לעזור להם ככל-יכולתו.‏ יעקב גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1973 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר ‏ הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס חובשים-קרביים בהצלחה רבה, הוצב ‏ למפקדת חטיבה ומילא תפקיד של חובש. הוא נטל חלק במלחמת ‏ יום-הכיפורים והוענק לו 'אות מלחמת יום-הכיפורים'. באפריל 1974 השתלם ‏ בקורס-צניחה וחזר ליחידתו. כעבור זמן קצר הועבר לפלוגת סיור של החטיבה ‏ ושימש בה כלוחם-חי"ר וחובש-קרבי. יעקב היה אהוב על חבריו ליחידה ועל ‏ מפקדיו. הם העריכו אותו בזכות היותו אדם ישר וחבר טוב, שהיה מוכן תמיד ‏ לעשות למען אחרים על-חשבון זמנו ונוחותו. מפקדיו ראו בו חייל טוב ושלחו ‏ אותו להשתלמות בקורס-מ"כים, ועם סיומו, ביום 8.5.1975, הוענקה לו דרגת ‏ רב-טוראי.‏ ביום י"ב בסיוון תשל"ה (21.6.1975) נפל יעקב, בעת מילוי תפקידו, באזור ‏ רמת-הגולן. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי שברמות-השבים. ‏ השאיר אחריו הורים ואחות.‏ במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "לא אוכל לנחם. אין ‏ ניחומים. כולנו אהבנו את יעקב, מפקדים וחיילים. חייל טוב היה, אדם טוב, ‏ תמיד מוכן לעזור ותמיד ידע איך. חיוכו, דיבורו השקט, יכולתו האישית, ‏ תנועת-ידו המוכרת להשיב את משקפיו למקומם בעת טיפול בפצוע, כל אלה ‏ ודברים רבים אחרים לא יישכחו מאתנו".‏ בריא יעקב ('קוקו'), יהי זכרו ברוך.‏