ניר זהבי

בן אברהם ואילנה. נולד ביום י"ז בתשרי תשט"ז (3.10.1955) בקיבוץ האון. ‏ כשהיה בן שש עברה משפחתו לירושלים, והוא התחיל את לימודיו היסודיים ‏ בבית-הספר 'בית הכרם'. לאחר שנתיים עקרה משפחתו לחדרה, שם המשיך ‏ וגם סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'קפלן'. לאחר-מכן התקבל ‏ לפנימייה הצבאית שבחיפה, שם השלים את לימודיו התיכוניים במגמה ‏ ביולוגית. מטבעו היה ניר חברותי מאוד, מעורה בחיי החברה בפנימייה ‏ ומתלמידיה המרכזיים. חוג ידידיו היה רחב והכול אהבוהו בזכות עליזותו, ‏ חביבותו ומשום שהיה חבר למופת, המוכן תמיד לעזור לזולת. בתום לימודיו ‏ בפנימייה יצא ניר לטיול באירופה.‏ בתחילת נובמבר 1973 התגייס ניר לחיל-הצנחנים ונשלח לסיני כחייל מן ‏ השורה. לאחר-מכן שירת בצפון הארץ ונטל חלק במלחמת ההתשה עם סורים. ‏ ניר עבר קורס-מ"כים. ביולי 1974 סיים קורס-קצינים. במסגרת תפקידיו שימש ‏ כמדריך בקורס-קצינים, כמפקד מחלקת-טירונים, כמדריך-תול"ר, כקצין-‏ מבצעים בחטיבת הבקעה ומ"מ קצין-אג"מ, כמפקד-פלוגה בסיירת 'שקד', ‏ ולאחרונה כמפקד פלוגת-טירונים בגדוד 50.‏ הוא היה קצין מעולה ומידת אחריותו ודרך מילוי התפקידים שהוטלו עליו היו ‏ לשם-דבר ביחידה. פקודיו אהבוהו בזכות יחסו האנושי ובזכות חוש הצדק ‏ וההגינות שהנחו אותו בהתנהגותו עמם. במהלך שירותו נרקמו בינו לבין ‏ רבים מאנשי היחידה יחסי וחברות, ואט-אט נאסף סביבו מספר רב של חברים ‏ שאהבוהו, כיבדו אותו והעריכו אותו, כאדם, כחבר, כקצין וכמפקד. ‏ בנובמבר 1975 סיים את שירותו הסדיר והתנדב לשירות-קבע. באפריל 1978, ‏ לאחר שהשתתף במבצע ליטני ביקש לצאת לחוץ-לארץ כדי לבקר את ‏ משפחתו שעשתה בצרפת, עקב תפקידו של האב כשליח אגרקסקו במרסיי. ‏ בקשתו אושרה והוא בילה עם משפחתו שם כחודש-ומחצה. עם שובו, חזר ‏ לתפקידו בצבא וכארבעה ימים לאחר-מכן, ביום ד' בסיוון תשל"ח (9.6.1978) ‏ נפל בקרב בדרום-הלבנון. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבהר-‏ הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הוענקה ‏ לו דרגת סרן.‏ בהספידו את ניר אמר מפקד-החטיבה: "ניר היה מאלה שבשעת מבחן כל אחד ‏ רצה אותו לידו. ניר היה מאלה שאפשר היה לסמוך עליו במאת האחוזים. ‏ כשידעו שיש משהו שקשה לעשותו, היה זה ניר שנבחר להיות הראשון. אני ‏ מאמין שבפעולה שניר לקח בה חלק, מנענו אבדות, ואולי זה שכרנו למרות ‏ שהתשלום הוא כבד..." מפקד-הגדוד כתב: "בתקופה האחרונה פיקד ניר על ‏ פלוגה בגדוד ומילא את תפקידו זה בצורה מעולה, תוך גילוי דוגמה אישית ‏ למופת. אין לתאר במילים את הצער והיגון הקודר בו שרויה היחידה מאז ‏ מותו של ניר..." מפקדו בקורס-קצינים הקדיש את החוברת 'האדם והמלחמה', ‏ שהוצאה בשנת 1981 לזכרו של ניר, וכך כתב: "בדמותו של ניר שלובים היו ‏ חיוניות ומרץ בלתי-נלאים, העזה ואומץ ויכולת הגות ומחשבה מבוגרת ‏ ופורייה, הוא שימש לי, הקשיש ממנו, מודל ודוגמה של הקצין הצעיר בצה"ל."‏ ניר זהבי, יהי זכרו ברוך.‏