יהודה חביב

בן לוסיאן ויפה. נולד ביום ב' בסיוון תשי"ז (1.6.1957) בתוניס. בהיותו בן שנה ‏ עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בדימונה. יהודה גדל וצמח יחד עם העיר ‏ החדשה, שקמה במדבר. למד בבית-הספר היסודי 'אפיקים'. משם עבר ‏ לבית-הספר התיכון והמקיף שבעיר ומכאן עבר שוב ללמוד בבית-ספר מקצועי ‏ בבאר-שבע, ובחר כהתמחות את המקצוע חשמלאות-מתקנים.‏ יהודה היה נער שעמד כל-כולו על קרקע המציאות. לבו לא נטה ללימודים ‏ ההומניסטיים והעדיף תמיד את הצד המעשי שבכל דבר. הוא נהג לפרק ‏ מכשירים ולהרכיבם מחדש, ובכך היה עוסק ביתר להיטות מאשר לימוד של ‏ חומר עיוני. אמנן, בפרק-זמן האחרון של חייו הצעירים נשתנה טעמו: הוא ‏ אפילו הרבה לקרוא ספרי פילוסופיה. תמיד גילה נטיות לאמנות, ובפרט לציור ‏ ולגרפיקה. היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד', וכשהתבגר שימש בה ‏ כמדריך. יהודה נתברך בגוף חזק ובריא, והוא התמסר לענפי-ספורט רבים, ‏ במיוחד לאתלטיקה קלה. הצטיין בריצות למרחקים קצרים, ובקפיצות לגובה ‏ זכה באליפות הנגב של בתי-הספר.‏ בבית-הספר התבלט כתלמיד ביקורתי ולא קיבל הכול כמובן מאליו. היה ‏ מקורי, בגישתו לחומר-הלימודים ובכל נושא ידע להשמיע דעות משלו, בכל ‏ פעולה בכיתה גילה כושר-מנהיגות. חבריו בבית-הספר ולאחר-מכן בצבא אמרו ‏ כולם, כי יהודה כשמו כן הוא: חביב.‏ משהגיע מועד גיוסו לצה"ל, בפברואר 1975, התנדב יהודה לחיל-הצנחנים. ‏ איתנות גופו ומיומנותו בספורט הקלו עליו את האימונים הקשים. אף עזר ‏ לחבריו החלשים, עודד את החיילים כשנדרש מהם מאמץ-יתר וסחף אותם ‏ בעזרת שירותו הנלהבת. הייתה לו תפיסה מהירה והוא קלט על-נקלה את ‏ השימוש בנשק ובמכשירים. עבר קורס-צניחה וקורס-מ"כים וקיבל דרגת ‏ רב"ט. בזכות כישוריו הטכניים נשלח לקורס קשרי-חי"ר ועמד בו בהצלחה.‏ הוא כבר היה בדרגת סמל, כאשר יצא, באביב 1977, עם יחידתו לתרגיל בעמק ‏ הירדן. בדרכו חזרה לבסיס עלה על מסוק, שעלה בלהבות ליד יריחו וכל ‏ נוסעיו נספו, כך נפל יהודה, בעת מילוי תפקידו - ביום כ"ג באייר תשל"ז ‏ ‏(10.5.1977). הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין ‏ שבדימונה. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים. משפחתו הנציחה ‏ את זכרו בתרומת אבזרים לבית-כנסת מקומי.‏ חביב יהודה, יהי זכרו ברוך.‏