שבתאי חנוכה

בן שלמה ונונה. נולד ביום ו' בתשרי תשי"ט (22.9.1958) בירושלים - כבן-זכר ‏ ראשון לאחר שמונה בנות במשפחה של יוצאי-בבל. לידתו עוררה שמחת רבה ‏ בבית, ובני המשפחה הענפה העניקו לילד תשומת-לב רבה ופינקוהו לא-מעט. ‏ ואולם, פינוק זה לא היה בו כדי לקלקל את אופיו טוב. תלמיד שקדן ‏ וברוך-כישרונות. ציוניו בכל שלבי-לימודיו היו מעולים. הוא היה תלמיד קשוב ‏ וממושמע - הן בבית-הספר היסודי-דתי והן בבית-הספר המקצועי 'אורט' ע"ש ‏ קנדי, שבו השתלם במכונאות-רכב. גם מבחינת הכושר הגופני לא ניכרו ‏ בשבתאי סימני פינוק. כבר בגיל 14, בהיותו חבר בבית-הנוער שבשכונת גונן ‏ בירושלים, סיים בהצטיינות קורס לקראטה. היה חובב-כדורגל נלהב, ולא ‏ הסתפק בצפייה בלבד אלא היה שחקן פעיל ומצליח. כן, אהב את הרכיבה על ‏ סוסים. שבתאי הרבה לקרוא, בייחוד ספרי-הרפתקאות. מצא סיפוק ועניין ‏ בריקוע בנחושת, בהרכבת מסגרות לתמונות ובמלאכות דומות.‏ בגיל 16 נתקבל לעבודה בבית-החולים 'הדסה' שבעיר, עבד שם שמונה ‏ חודשים בארכיון הרפואי. זכה להערכת הממונים עליו והוצג כדוגמה ומופת ‏ למסירות ולדיוק בעבודה.‏ חודשים אחדים קודם זמנו ביקש להתגייס לשירות-החובה. על-אף הפצרת ‏ הוריו המודאגים חלם שבי על קריירה צבאית דוקא. במאי 1976 נתנו ההורים, ‏ לנוכח עמידתו התקיפה, את הסכמתם לגיוסו המוקדם וגם להתנדבותו ‏ לחטיבת-הצנחנים. אולי העריך יותר מדי את כוחותיו, כי האימונים המפרכים ‏ והמסגרת הנוקשה גרמו לנער הרגיש משבר נפשי מסוים, אך הוא התגבר עליו ‏ וסיים בהצלחה קורס-צניחה.‏ שבי שרת בצה"ל שנה אחת בלבד. נגזר גורלו לעלות על המסוק שהתרסק ‏ בבקעת-הירדן שליד יריחו וכך מצא את מותו ביום כ"ג באייר תשל"ז ‏ ‏(10.5.1977). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל, ‏ שבירושלים. השאיר אחריו הורים אחיות ואח.‏ המשפחה השכולה תרמה להקמת חדר-לימודים בישיבת 'משכן שמעון' ‏ שבבני-ברק להנצחת זכרו.‏ חנוכה שבתאי ('שבי'), יהי זכרו ברוך.‏