עוזיאל יקותיאלי

בנם-בכורם של אמנון ועליזה. נולד ביום כ"ג בניסן תשי"ז (24.4.1957) ‏ בתל-אביב. בהיותו בן שנתיים עקרה המשפחה מתל-אביב לאילת, ושם, עברו ‏ על עוזי שנות ילדותו ובחרותו ובה גובשה אישיותו. עוזי התקשר לאילת ‏ בכל-נפשו וכהגדרתו, כעבור זמן: "אני אילתי, ונשאר אילתי, כי אני אילתי ‏ בדם". עוזי למד בבית-הספר היסודי 'ערבה' וסיים את לימודיו בבית-הספר ‏ התיכון-המקיף ע"ש גולדווטר - שניהם באילת. עוזי היה מטובי התלמידים ‏ שבבית-הספר, אהוב על מוריו ועל חבריו, פעיל בחברת התלמידים ותורם ‏ מכישרונו וממרצו לכל הפעילויות שבבית-הספר. הוא היה חבר בתנועת ‏ הצופים, שבט 'עציון-גב', היה חבר במועדון השיט של "הפועל" אילת והיה ‏ מטובי הקלעים שבמועדון הקליעה של הגדנ"ע. נוסף-על-כך, היה ספורטאי ‏ מחונן והרבה לעסוק בצעדות, באתלטיקה קלה ובמשחקי-הכדור השונים. ‏ כ'בדרן' שבחברה היה חבר בלהקת בית-הנוער שבאילת. אולם, כשראה כי ‏ השתתפותו בלהקה פוגמת בלימודיו הריאליים, ויתר ללא היסוס על הלהקה. ‏ עוזי התבלט בין חבריו, והללו נהו אחריו, בהיותו הרוח החיה בכל המסיבות ‏ וההצגות.‏ עוזיאל גויס לצה"ל בסוף יולי 1975. תחילה ביקש להתנדב ליחידה מובחרת ‏ ומשלא נתקבל לשם, החליט ללכת בדרכי אביו והתנדב לחיל-הצנחנים, לגדוד ‏ שאביו שירת בו. מפקדיו עמדו עד-מהרה על כך, שבכישוריו הרבים הוא עתיד ‏ להיות קצין מוכשר. לכן תגננו את קידומו לפרטי-פרטים, וכך אמור היה עוזי ‏ לצאת לקורס-קצינים, מיד לאחר סיימו את קורס המ"כים. במקום לצאת ‏ להכנה לקורס הקצינים, החליט לצאת כמפקד-כיתה של טירוני צנחנים. עוזי ‏ השקיע הרבה ממרצו בגיבוש חייליו ליחידה לוחמת טובה. הוא נטע בהם ‏ מהידע שלו ונקשר מאוד אל חניכיו.‏ ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977), נפל בעת מילוי תפקידו, באסון התרסקות ‏ המסוק בבקעת-הירדן. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ‏ שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות - רחל ואסנת.‏ משפחתו וחבריו הוציאו לזכרו חוברת-זיכרון הנושאת את שמו.‏ יקותיאלי עוזיאל ('עוזי'), יהי זכרו ברוך.‏