שלמה ליבוביץ

בן אפרים ומרים. נולד ביום י"ד בתמוז תשט"ז (23.7.1956) ברחובות. הייתה זו ‏ שנה של פעולות-תרגול ושל מבצע 'קדש'. האב היה מגויס, והאם נשארה ‏ לבדה בבית בודד בין פרדסים, עם תינוקת בת שנה, ובלא חשמל וללא שכנים.‏ למד בבית-הספר היסודי 'סמילנסקי' שברחובות. בבית אבא ספג את אהבת ‏ המולדת ויחס של כבוד למסורת, ולכן הקדיש מזמנו ללימוד תורה ותלמוד. ‏ בספריית ביתו מצא את כתבי אבות הציונות והוא קרא אותם בשקיקה וגיבש ‏ לעצמו שקפה לאומית מובהקת. השקפה זו הביאה אותו, כבר בגיל 14, ‏ להחלטה לבחור לעצמו כייעודו בחיים את המסלול הצבאי המקצועי. תרמה ‏ להחלטה זו מלחמת ששת-הימים, אשר הטביעה את חותמה על הנפש הצעירה ‏ והרגישה וממנה למד, כי רק צבא חזק ומגובש יש בכוחו להציל את ישראל מן ‏ הסכנות האורבות לה ולשמור על השלום.‏ כדי להגשים את ייעודו נרשם שלמה לפנימייה הצבאית שליד הגימנסיה ‏ ‏'הרצליה' שבתל-אביב. צעד זה לא הפתיע את חבריו, אשר הכירוהו כספורטאי ‏ מצטיין, נהגו לשחק אתו כדורגל, להתחרות במרוצים, לרכוב על אופניים וגם - ‏ לשחק שח-מט. הם ידעו, כי שלמה הוא בחור אמיץ-לב, בעל כושר-גופני ‏ מעולה ויכולת-שכלית גבוהה. הם גם העריכו את שאר סגולותיו התרומיות - ‏ צניעותו, בגרותו הנפשית, פקחותו והליכות הנימוס והאדיבות שלו.‏ על הצלתו הבלתי-רגילה של שלמה בפנימייה הצבאית יעידו, בצד הציונים ‏ הגבוהים, דברי-ההערכה שליוו את תעודת-הגמר: "חניך מצטיין, בעל כושר ‏ ארגון ויוזמה גבוהים במיוחד. דוגמה אישית ומשמעת עצמית טובות מאוד, ‏ כאשר מנהיגות ומעמדו החברתי הם הטובים במחזור. מוכשר ביותר ‏ בלימודים. באופיו הוא ביקורתי וחריף."‏ בסוף אוקטובר 1974 גויס שלמה לשירות הסדיר. הוא עשה חיל בכל שלב ‏ ושלב בדרכו הצבאית. הוא התנדב לשרת ביחידת-צנחנים, את קורס הצניחה ‏ עשה עוד בעת שהיה בפנימייה צבאית. כן השתתף בקורסים מקצועיים שונים. ‏ בקורס-מ"כים, שסיים באפריל 1975, זכה לציון כולל 92, ובקורס לקציני-חי"ר ‏ התעלה לציון הכולל 95.‏ כשהוענקה לו דרגת סגן-משנה, עשה שלמה בחי"ר בתפקיד מפקד-מחלקה ‏ בתקן של סגן. נתיב-ההתקדמות בצה"ל היה סלול לפניו והוא חתם לשירות-‏ קבע לזמן ארוך מן המקובל. כל משימה שהוטלה עליו מילא בשלמות. הוא ‏ זכה להוקרה ולאמון בלתי-מוגבל מצד מפקדיו, וגם פקודיו אהבוהו, על-אף ‏ קשיחותו ודרישותיו המופלגות, וקראו לו, דרך-חיבה, 'אבא'.‏ דרכו של שלמה נקטעה ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) כאשר נספה באסון ‏ התרסקות המסוק בבקעת-הירדן בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין הצבאי שברחובות. השאיר אחריו הורים ואחות. אחרי מותו ‏ הועלה לדרגת סגן.‏ הוריו הוציאו לאור ספר לזכרו.‏ שלמה ליבוביץ, יהי זכרו ברוך.‏