אמיר מירקין

בן יאיר ושרה. נולד ביום ו' באדר תשי"ז (9.3.1957) בקיבוץ רביבים. בילדותו ‏ עברה המשפחה לנהריה ושם למד בבית-הספר היסודי ע"ש ח. ויצמן, אחרי-כן ‏ סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'בסמ"ת' שבחיפה. אמיר הצליח מאוד ‏ בלימודיו ובשנת 1975, לאחר שעמד בהצלחה בבחינות-הבגרות, התקבל ‏ לעתודה האקדמית, להשלמת לימודי הטכנאות בביתה-ספר 'בסמ"ת'. כעבור ‏ שנה סיים את לימודיו והוסמך כטכנאי-מכונות. ‏ בילדותו אהב אמיר מוסיקה והשתתף בתזמורת הנוער של נהריה. הוא הצטיין ‏ כנגן - תחילה כחלילן ואחרי כן כחצוצרן. בשנות לימודיו בבית-הספר התיכון ‏ עסק בפעילות ספורטיבית מגוונת, במסגרת קבוצת 'הפועל' - נהריה ובמסגרת ‏ בית-הספר. הוא שיחק בנבחרות הכדורסל והכדורגל ובקיץ 1973 יצא עם ‏ קבוצת 'הפועל' - נהריה לסיור משחקים בגרמניה. ספורט נוסף שאמיר הקדיש ‏ לו שעות רבות היה שיט-מפרשיות. הוא נטל חלק פעמים-מספר בצעדת יחיעם ‏ ובמשחה נהריה - שבי-ציון. כבן להורים שהיו חברי תנועת 'מחנות העולים', ‏ חברי הפלמ"ח, חיילי חטיבת 'יפתח' במלחמת העצמאות ומראשוני ‏ המצטרפים לקיבוץ רביבים אחרי המלחמה - היה אמיר חדור רוח אהבת-‏ הארץ, ציוני ללא מרכאות ומלא נכונות לתרום את מרצו לצה"ל. על-כן, על-אף ‏ שניתן לו לשרת במסגרת מקצועו, בחר להתנדב ליחידה קרבית.‏ אמיר גויס לצה"ל ביולי 1975 והתנדב לחיל-הרגלים כצנחן. מבוקשו לשרת ‏ בחיל קרבי ניתן לו ולכמה מבני-מחזורו בבתי-ספר טכניים, לאחר שפנו ‏ בבקשה מיוחדת אל שלטונות צה"ל. לאחר הטירונות, שעמד בה בהצלחה חרף ‏ האימונים המפרכים, נשלח לפלוגה ד' של גדודו ונמנה עם החיילים ‏ המצטיינים באימונים ובשירות המבצעי. אמיר השתתף בפעילות מבצעית ‏ בבקעת הירדן, בחרמון ובגבול הלבנון. בשיח צנחנים, בהנחייתה של חנה זמר ‏ בעיתון 'דבר', ביטא אמיר את אמונתו בדרכו במילים אלה: "כל מי שבא לכן ‏ ידע למה הוא בא. הוא ידע שהוא לא הולך ללקק דבש, ולא לעשות דברים ‏ קלים, ולא צריך לדבר על זה."‏ ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל אמיר בעת מילוי תפקידו, באסון ‏ התרסקות המסוק בבקעת-הירדן, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ‏ שבנהריה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות.‏ חברו לשירות המבצעים בחרמון, טל ניר, כתב בשיר לזכרו: "אומרים ‏ שראשונים הולכים הטובים. / אל עולם יפה, שאין בו מכאובים / ושם הם ‏ ראויים לנצח-נצחים ולאלפי דמעותיהם של כל האחרים / שזוכרים לתמיד, ‏ ואינם שוכחים, / עלם-חן, זך-עיניים, איש צעיר. אמיר.‏ במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "חיילי הגדוד ימשיכו ללכת בדרך ‏ אותה הורה לנו, דרך ההתנדבות, האומץ וההקרבה, כדי לבצר את ביטחון העם ‏ למעננו ולמען כל עם ישראל."‏ אמיר מירקין, יהי זכרו ברוך.‏