ששון סיגאוי

בן צבי ושונה. נולד ביום כ"ג בכסלו תשי"ט (5.12.1958) בתל-אביב. סיים את ‏ לימודיו היסודיים בבית-הספר הממלכתי שברמת-החייל ואחר-כך המשיך ‏ וסיים שנת-לימודים אחת בבית-הספר התיכון 'עירוני י"ד' שבתל-אביב. ‏ לאחר-מכן למד כשנה מסגרות בבית-הספר 'מוסינזון' שברמתיים ועוד כשישה ‏ חודשים למד בבית-הספר 'שלוה' שבתל-אביב.‏ הוא היה נער עליז ומלא-מרץ. מעולם לא ישב במנוחה ללא מעש. תמיד היה ‏ תוסס ופעיל, ונהנה לבדר ולהצחיק את חבריו. היה חבר בתנועת-הנוער ‏ ‏'מחנות העולים' ואת רוב רמנו הקדיש לתנועה. עסק בבניית מגרש למשחק ‏ הכדורסל ובארגון פעולות במסגרת התנועה. כשהיה בכיתה ח' יצא ‏ לקורס-מ"כים ובסיומו חזר להדריך בתנועה שהיה חניך בה. חניכיו אהבו אותו ‏ מאוד. הוא אהב מאוד לקרוא ובעיקר קרא ספרים שעסקו בעלילות-גבורה ‏ ובפעולות של צנחנים וקומנדו.‏ ששון גויס לצה"ל במאי 1976 והתנדב לשרת ביחידת-צנחנים בחיל-הרגלים. ‏ היה חייל מעולה ובעל כושר מצוין. במהלך הטירונות הארוכה והמסעות ‏ המפרכים לא נשבר ולא התייאש; נהפוך הוא - ברגעי-משב ידע להתעלות ‏ ולעודד את חבריו ולהמשיך באימונים. הוא היה מנהיג אמיתי ביחידתו ונהג ‏ לישב חיכוכים וסכסוכים בין חבריו. הפסיקה שלו לגבי עניינים שנויים ‏ במחלוקת התקבלה אצל כולם ללא-ערעור. יושר ואי משוא פנים הנחו אותו ‏ בכל אשר עשה. הוא שימש פה למחלקה כולה. כאשר סבר כי נעשה עול ‏ לאחד החיילים, היה נלחם ללא-לאות עד שתוקן המעוות. כשחברו לקה פעם ‏ בכויות-קור בעת שירותם בחרמון והמפקד סירב להזעיק רופא, דאג ששון ‏ להביא רופא שיבדוק את החייל. הוא היה עוזר לכל-אדם בכל-עניין. במסעות ‏ היה נושא את האלונקה גם לאחר שתורו עבר ולא היה מעביר אותה לבא ‏ אחריו, אם לא היה בטוח שזה מסוגל לעמוד במאמץ. לא בכדי יצא לו שם של ‏ חייל לדוגמה ולמופת ביחידתו.‏ ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל ששון בעת מילוי תפקידו. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, ‏ אח ואחות.‏ במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אני מקוה שבזכות בנכם ‏ ואחיו הצנחנים לא נדע עוד מלחמה. חיילי הגדוד, חבריו ומפקדיו ימשיכו ‏ ללכת בדרך שהוא הורה לנו, דרך ההתנדבות, האומץ וההקרבה, כדי לבצר את ‏ הביטחון העם והמדינה…"‏ סיגאוי ששון ('ששי'), יהי זכרו ברוך.‏