נתן עברון

בן ראובן ושושנה. נולד ביום ו' במנחם אב תשי"ז (3.8.1957) בקיבוץ סעד. הוא ‏ למד בבית-הספר היסודי שבקיבוץ ואחר-כך עבר לבית-הספר התיכון 'יבנה' ‏ שבקבוצת יבנה, שם למד במגמה הביולוגית ועמד בבחינות הבגרות.‏ נטיותיו ותחומי-התעניינותו של נתן היו רבים ומגוונים. הוא חש אהבה גדולה ‏ לטבע וללשון העברית, התעניין בחשבון ובמדעים מדויקים, וכשנתגלו לו ‏ עושרם של כתבי-הקודש והתפילות היה מאושר מאוד. הקשר הנפשי שלו ‏ לכתבי-הקודש התבטא גם באהבה ללשון העברית. אכפת היה לו לקרוא ‏ דברים נכונה, לדעת ולהבחין במשמעות של כל מילה. בקיאותו בטעמי-המקרא ‏ הוסיפה נופך נוסף לתחום זה. הוא אהב מאוד את לימודי-הקודש ואת ‏ התלמוד בפרט והתעמק בהם בכל שעה של פנאי. כשהיה בן שמונה-עשרה זכה ‏ לתואר 'חתן תורה' בסעד, תואר השמור בדרך-כלל לאנשים מבוגרים ומנוסים. ‏ הוא היה אוהב אלוקים ואדם, ואהבה זו הייתה החוט המקשר בין כל תחומי ‏ התעניינותו. נתן חש והבחין ביופי הרב שברא האל ולמד להכיר את הבריאה. ‏ בעיקר אהב ציפורים. היה בקי בתחום זה ונחשב צפר מוסמך בחברה להגנת ‏ הטבע. כן הכיר חרקים למיניהם, צמחים וכל הקשור בהם. נתן אהב את ‏ הארץ, את האדמה ואת הצומח בה ואף יישם אהבה זו בגידולי שדה בקיבוצו. ‏ הוא אהב את ריח הצמחים, את ניחוח האדמה התחוחה לאחר הגשם.‏ הוא היה בן בכור במשפחתו וגאוות בני-הבית בזכות כשרונותיו ומידותיו, ‏ פיקח, טוב-לב וישר. כשגדלה משפחתו, לא היה מאושר ממנו. תמיד השתדל ‏ לעזור לאמו לטפל באחיו ומעולם לא קינא באיש. תמיד מצא פנאי לשחק עם ‏ אחיו, לשיר להם שיר, לספר סיפור, לשמור עליהם ולהדריך אותם. הוא היה ‏ אח למופת. גם על חבריו היה אהוב והם העריכו אותו וביקשו את קרבתו. ‏ תמיד ידעו שעם נתן לומדים דברים חדשים. עצם הטיול בחברתו היה חוויה, ‏ שכן ידע לספר על כל דבר שנקרה בדרכם. חבריו העריכו אותו על ידיעותיו ‏ המרובות ואהבוהו על נכונותו לעזור תמיד בעצה ובמעשה.‏ נתן גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1976 והתנדב לחיל-הצנחנים. בתחום ‏ הטירונות עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס-צניחה, ואחר-כך נשלח להדריך בבית-‏ הספר למ"כים. בתחילת דרכו התקשה להיקלט בצבא. גם להדריך לא אהב, ‏ למרות שחניכיו היו חיילי העתודה האקדמית, שלמדו אצלו (בנוסף לתורת ‏ הלחימה) להכיר בעלי-חיים ולהיזהר מהמסוכנים שבהם, כגון נחשים ועקרבים ‏ שונים. משעבר לפלוגה לוחמת התרצה ומצא סיפוק בפעילות מבצעית ‏ ובעשייה בשטח. כאן הרגיש בנוח בקרב חבריו, שעמם השתתף במבצע 'ליטני', ‏ והיה אהוב ומקובל עליהם עד-מאוד. בזמן שירותו הקפיד נתן לשמור על קשר ‏ עם משפחתו, הוא הרבה לכתוב מכתבים לביתו, לא החמיץ כל הזדמנות ‏ להתקשר טלפונית ודאג להרגיע את הוריו.‏ ביום ז' בניסן תשל"ח (14.4.1978) נפצע נתן בעת מילוי תפקידו. יותר משבוע ‏ שכב בבית החולים ולחם על חייו, וביום ט"ז בניסן תשל"ח (23.4.1978) החזיר ‏ נשמתו לבוראו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבסעד. השאיר אחריו ‏ הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.‏ במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נתן היה בחור שקט ‏ ומסביר פנים, את לבו הרחיב כלפי הכול. חבריו ביחידה העריכוהו ואהבוהו ‏ אהבה רבה."‏ משפחתו הוציאה לאור חוברת להנצחת שמו.‏ נתן עברון, יהי זכרו ברוך.‏