יובל צוקרמן

בן שמואל ואילנה. נולד ביום י"ט בשבט תשט"ז (1.2.1956) בעפולה. משפחתו ‏ עברה להתגורר בבאר-שבע ושם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי 'דגניה'. ‏ כשהיה עליו להחליט באיזו דרך ימשיך, בחר ללמוד בפנימייה הצבאית. הוא ‏ התקבל לפנימייה וסיים את לימודיו התיכוניים במגמה החברתית בגימנסיה ‏ ‏'הרצליה' בתל-אביב. תקופת חייו בפנימייה לא הייתה מן הקלות. השילוב של ‏ לימודים עיוניים ואימונים צבאיים אחריהם היוו סדר יום דחוס ומפרך, ‏ וכאשר סיפר מה עובר עליו ניכר שעל אף הקשיים נהנה מן החוויות הרבות ‏ יחד עם חבריו, חניכי הפנימייה. יותר מכל נהנה מקורס הצניחה שעבר ‏ במסגרת הפנימייה. לאחר נפילתו כתב עליו מפקד הפנימייה: "יובל יכול היה ‏ לבטא את עצמו בלימודים הרבה יותר אך הוא מצא יותר עניין בתחומי ‏ הפנימייה והחברה. הוא היה בעל חוש הומור והייתה בו שובבות נעורים שובה ‏ לב. בתכונותיו אלו תרם לאווירה טובה בסביבתו, אווירה יוצרת ובונה, ‏ אווירה של ערכים וחתירה לשלמות."‏ כתב עליו מחנכו: "איני יכול לשכוח את פגישתי הראשונה עם יובל. יובל ‏ ‏'נתקע' לו בשולחן הראשון מתחת לאפי. בחנתי אותו ארוכות. שזוף כפחם, ‏ רחב כתפיים, כולו שרירים, עיניים בוחנות ועל פניו חיוך מלבב. החיוך הזה ‏ השתמר גם כשנקלע למצב קשה כשנזפו וגערו בו. גם היום אני רואה את ‏ החיוך הזה. זה היה כאילו משהו שצריך להגן עליו מכל פגע. יובל אהב מאוד ‏ את הכיתה, את החברים ואת האווירה המיוחדת. הרגשתי שהוא 'מתברג' ‏ לתוך המערכת הזו כאילו נולד למענה."‏ מפקד הפנימייה הוסיף וכתב: "כשאני נזכר היום, מרחק של שנים - ביובל, ‏ התכונה הראשונה שמצטיירת אצלי היא טוב-לב במובן הרחב ביותר של ‏ המילה, אותו חיוך נצחי, אותה רוח טובה, אותה נכונות להושיט יד לעזרה. ‏ מאחורי תכונה זו אני נזכר ברצון העז שפיעם בו להתמודד עם אתגרים, ‏ בנכונות להתאמץ כדי להגיע אל קו המטרה של כל משימה. ואם עלי להצביע ‏ על הנער השורשי הישראלי הראוי והחייב לתרום מעבר למקובל בשורות ‏ צה"ל יובל הוא בהחלט הדוגמה האופיינית." כתב עליו חבר מתקופת השירות ‏ בצה"ל: "דמותו של יובל שנחרתה בזכרוני, היא של נער שעל פניו תמיד חיוך ‏ לבבי ורחב, שביטא טוב-לב ואהבה. אינני יכול לזכור את יובל ולו פעם אחת ‏ שהיה בלתי מרוצה או מאוכזב. תמיד היה שמח בחלקו, אופטימי ושופע רצון ‏ טוב, תמיד היה מבדח את הסובבים אותו. לכן היו תמיד נאספים סביבו רבים ‏ והללו היו בטוחים שיזכו בקורת רוח, ישאבו עידוד ושמחה מיובל. היה בו עוד ‏ דבר בולט ביותר, הלא זו כנותו. יובל היה ישר והגון, לא יכול היה לומר דבר ‏ שאינו שלם עמו או שאינו נכון, אלה הדוברים בכנות, לעולם אינם טועים..."‏ יובל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1974 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. לאחר ‏ הטירונות ולאחר שעבר קורס מ"כים הוצב ליחידה בתפקיד מפקד כיתה. ‏ פקודיו אהבו אותו ומפקדיו העריכו את עבודתו ולאחר זמן קצר נשלח לקורס ‏ קציני חי"ר. הוא עבר בהצלחה את קורס הקצינים ובסיומו הוענקה לו דרגת ‏ סגן-משנה. אחרי כן נשלח ליחידה בה שימש כמפקד מחלקה. בכל אשר הלך ‏ היה יובל חבר טוב, קצין יעיל וידיד אמת לחבריו. ‏ ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל יובל במילוי תפקידו. הובא למנוחת-‏ עולמים בבית-העלמין הצבאי שבבאר-שבע. השאיר אחריו הורים ואחות. ‏ לאחר נפילתו הוענקה לו דרגת סגן.‏ במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הנכם שייכים ‏ למשפחת הצנחנים המפוארת אשר הקריבה קורבנות רבים על מזבח ביטחון ‏ העם והמדינה ואני תקווה כי בזכות בנכם ואחיו הצנחנים לא נדע עוד ‏ מלחמה. חיילי הגדוד ימשיכו ללכת בדרך שהורה לנו יובל, בדרך ההתנדבות, ‏ האומץ וההקרבה."‏ לזכרם של יובל וחבריו - אמנון הגר ושלמה ליבוביץ' - הקימו המשפחות מצפה ‏ נוף לא רחוק מקיבוץ מעלה החמישה. בטקס חנוכת המצפה לזכר השלושה ‏ אמר מנהל גימנסיה 'הרצליה' ד"ר יוגב: "כאן, אל מול ירושלים הבירה ‏ הקדושה, אנו חונכים יד לנשמותיהם הקדושות של בנינו וחניכינו אמנון, יובל ‏ ושלמה. זכור נזכור את אמנון בבת-צחוקו, בליצנותו ובטוב-לבו; זכור נזכור ‏ את יובל בהבעתו הקוסמת, בחיוכו הטוב ובמבטו המבטיח; זכור נזכור את ‏ שלמה בוויכוחיו, בפיקחותו ובכשרונותיו... אף אם אמנון, יובל ושלמה לא ‏ יהלכו עוד כאן, רוחם תרחף כאן, ותבוא בנפשות הנערים והעלמים המטיילים ‏ כאן ותשרה גם עליהם חיוך שובה לב, טוב-לב, טוהר וחן עלומים, וביודענו ‏ זאת והרגשנו הקלת-מה ביגוננו כי רב..."‏ יובל צוקרמן, יהי זכרו ברוך.‏