יעקב קרן (קירשנר)

בן משה ואסתר. נולד ביום כ"א בכסלו תש"ה (7.12.1944) ברעננה. למד בבית-‏ הספר היסודי 'מגד' שבמקום. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון ‏ החקלאי שבכנות. "יעקב גדל בבית מסורתי שהעניק לו חינוך לאהבת האדם ‏ והארץ. מעולם לא פונק, וכך עוצבה מגיל צעיר דמותו - דמות של אדם המוכן ‏ להתמודד עם כל בעיה מתוך דבקות במטרה," כך מספר ידידו של יעקב ‏ מילדות - אריה. והוא מוסיף במכתבו להורים: "לאחר סיום הלימודים בבית-‏ הספר היסודי אך טבעי היה שיעקב יבקש להמשיך את לימודיו בבית-ספר ‏ חקלאי. החינוך שקיבל בביתו - חינוך לציונות ערכית ויחס חם לעבודת ‏ האדמה - שכנע אותו כי תקומת ישראל המחודשת תיעשה על-ידי בניית ‏ יישובים חקלאיים לאורך גבולות הארץ והוא ראה בבית-הספר החקלאי דרך ‏ להגשמת אמונתו זו. בגיל זה תפס יעקב את מקומו בראש הסולם החברתי. ‏ הוא התבלט בשכל חריף ובזיכרון מצוין. עמד בכל הבחינות והצליח בכל ‏ המשימות שהוטלו עליו. בד-בבד עם חוש-ההומור שלו והנטייה שלו למעשי-‏ קונדס היו בו גם ממידות הבגרות והרצינות. לצד קריקטורות פוליטיות ‏ וחברתיות בעלות הומור ובגרות, כתב מאמרים רציניים ומלאי רגש. במוחו ‏ התרוצצו תמיד רעיונות מקוריים. לא השתעממנו בחברתו ותמיד ציפינו ‏ להפתעה מצדו. הוא נכנס לבית-הספר כנער צנום וקטן וסיים כגבר גבה-קומה, ‏ חסון, אך עדיין שובב. כאילו מיאן להתבגר.‏ יעקב התלבט איזו דרך יבחר בשירותו הצבאי: האם ימשיך בגרעין במסגרת ‏ הנח"ל עד שלב ההגשמה או יתנדב לשרת ביחידה קרבית? ומשום שהיה ‏ ממקימי הגרעין, בחר בדרך הראשונה."‏ יעקב גויס לצה"ל בינואר 1963 ושירת במסגרת גרעין הנח"ל בכורזים. כעבור ‏ זמן חלה התפוררות בגרעין ויעקב התנדב לשרת כצנחן בחיל-הרגלים. הוא ‏ סיים את הקורסים השונים בהצלחה רבה וכעבור זמן נשלח להשתלמות ‏ בבית-הספר לפיקוד ומטה (פו"ם) של צה"ל, וסיים שם בהצטיינות. במסגרת ‏ לימודים אלה מצא את דרכו לחוג ללימודי היהדות. עז היה רצונו לתהות על ‏ קנקנם של מושגים ותופעות בחיי העם היהודי ולהגיע לשורשי הווייתו. ‏ עבודותיו הסמינריוניות זכו להערכה רבה, וכפי שמעיד חברו לקורס, שמואל ‏ אבנרי, "גילה יעקב בלימודיו חריצות רבה, התמדה, כושר תפיסה וראייה ‏ בוחנת ומעמיקה. הוא עמד בשורה הראשונה של נבחרי החוג, כשהוא מקרב ‏ אל לימודי היהדות חניכים נוספים."‏ עם סיום לימודו בפו"ם עבר יעקב לפיקוד בשדה כמג"ד, ואז הוענקה לו דרגת ‏ סגן-אלוף. כמפקד ידע יעקב לאחד בתוכו את התקיפות וההחלטיות של מגד ‏ בצנחנים עם גמישות והתחשבות בלתי-רגילה לכפופים לו. הוא היה מלא ‏ הבנה והתחשבות כלפי החייל הפשוט, והדבר הגיע לפעמים עד כדי שינוי ‏ פקודה שכבר ניתנה.‏ ברשימה, שבה העלה מפקדו קווים לדמותו, כתב: "בספר קורות הימים של ‏ הצנחנים שזור חוט-השני שטווה יעקב במעלליו." - מפעולות התגמול בשנים ‏ ‏1964 - 1967 בגזרת הירדן, מפעולות קלקיליה, דיר-רפאת וסמוע, דרך מרדפים ‏ אין-ספור בין צוקי נחלים ומערות במדבר-יהודה. הגדולה שבפעולותיו הייתה ‏ פעולת 'כראמה' בשנת 1968. לאחר מכן הועתקה פעילותו לגבול הלבנון. הוא ‏ נטל חלק ופיקד על פעולות מוטסות בהליקופטרים ומונחתות מהים ‏ ובפשיטות ליליות ארוכות-טווח אל קני המחבלים בהרי הלבנון. הדי כל אותן ‏ פעולות מצאו להן ביטוי נרחב מעל דפי העיתונות. כשפרצה מלחמת יום-‏ הכיפורים שירת יעקב במטכ"ל והועבר לסיני. הוא נלחם מעבר לתעלה - ‏ באפריקה, ושם קיבל לפיקודו את הגדוד שלחם בחווה הסינית, שם נפלו מיטב ‏ לוחמיו ומפקדיו. גדולתו הייתה ביכולתו להוקיר ולהעריך את מפקדי הגדוד על ‏ פעולתם במלחמה ועם-זאת להעמיד לפניהם משימות ודרישות בחיי היום-יום. ‏ במגעו הפשוט עם הבריות ידע יעקב לקנות את לב כולם. הוא היה ישר ‏ בדיבורו ובמעשיו בכל דרך-חייו הפשוטה. ‏ מספר רס"נ דרורי: "בלילות הרבים שבילינו יחד, תחילה בדרום וכשעלה ‏ הגדוד לקו המובלעת ברמת הגולן במלחמת ההתשה, עת שהינו בתל-שאמס, ‏ החלפנו חוויות רבות על אורח חיינו כקצינים, על משפחותינו ועל מאזן ‏ הפעילות של קצין קרבי בתחומי החברה מחוץ למסגרת הצבאית. הפליאה ‏ אותי לא-אחת מידת רגישותו כלפי הבית, המשפחה והילדים, חרף התנהגותו ‏ הקשוחה וחיי-השדה הקשים. רצונו להמשיך וללמוד ותחומי התעניינותו ‏ במדעי היהדות ובהיסטוריה הישראלית לא תאמו את אופיו הפשוט. ידיעותיו ‏ וסקרנותו בתחומים אלה היו מעל ומעבר למסווה 'האיכר הפשוט' שלבש. ‏ ימים ולילות נהג יעקב להסתובב בין המוצבים ולעודד את חייליו הנתונים ‏ בלחץ ההפגזות זה ימים רבים. אומץ-לבו הטריד לא פעם את מנוחתו, עת היה ‏ מסייר בקו בלא לשעות לשריקות הפגזים ולנביחת המרגמות. החיוך והביטחון ‏ העצמי הוקרנו על כל הסובבים אותו והשרו אווירת שלווה גם ברגעים ‏ הקשים."‏ ביום כ"ט באייר תשל"ד (21.5.1974) נפל יעקב בקרב ברמת-הגולן, עת נפגע ‏ מרסיס של פגז שחדר לבונקר שישב בו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ‏ שברעננה. השאיר אחריו אישה, שני בנים והורים.‏ במכתב לרעייתו כתב חברו לקרב: "אבדה לנו אישיות שאפשר היה להישען ‏ עליה בעת צרה, לשמוע עצות והחלטות נבונות ולהקשיב לדברי הומור ‏ שתרמו להעלאת המורל."‏ קורות חייו ומאמרים לזכרו ראו אור בספר 'ואני זוכר אותם אחד אחד', לזכר ‏ בני-רעננה שנפלו במערכות-ישראל.‏ יעקב קרן (קירשנר), יהי זכרו ברוך.‏