אבישי רחמים

בן רחמים ומתנה. נולד ביום כ' בסיוון תשי"ד (21.6.1954) בעפולה. למד בבית-‏ הספר היסודי 'רמות' שבגבעת-המורה, המשיך בבית-הספר היסודי ע"ש א.ד. ‏ גורדון שבירושלים וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'בויאר' שבבירה. כל ‏ משך-לימודיו בבתי-הספר השונים בלט אבישי כתלמיד מצטיין ופיקח. הוא ‏ הצטרף לתנועת הנוער 'בית"ר' בירושלים וביקש להיות פעיל בקן. אולם, ‏ לאחר פרק-זמן קצר, נאלץ לפרוש בגלל עומס הלימודים הרב. אבישי היה ‏ חובב-ספורט נלהב והוא עסק בתחומים רבים; מגיל צעיר הצטרף כחבר ‏ בארגון י.מ.ק.א. היה פעיל בנבחרת טניס השולחן ובנבחרת השחייה. אחרי-כן ‏ התחיל לעסוק בענף הקראטה והתאמן בו למעלה משנתיים. בשנת 1972 זכה ‏ אבישי במקום הראשון בתחרות הקראטה והוענק לו גביע על הצטיינותו. ‏ אחרי-כן השתתף בתחרויות-מספר בין נבחרת י.מ.ק.א. לנבחרת האוניברסיטה ‏ העברית וזכה בגביעים נוספים. ‏ אבישי אהב מוסיקה וספרות. הוא פרט על גיטרה והרבה לקרוא ספרים. אהבה ‏ מיוחדת הייתה לו לצילום. הוא הנציח במצלמתו אירועים רבים בחייו ובחיי ‏ המשפחה, וכעבור שנים צילם נופים וחברים לשירותו הצבאי. בגיל צעיר ‏ התגבשו תכונות האופי הבולטות שלו: כושר-מנהיגות, אחריות, הקפדה על ‏ סדר וניקיון ואהבת הבריות.‏ אבישי גויס לצה"ל באוגוסט 1972 והושם לחיל-המודיעין. הוא נאבק פרק-זמן ‏ ממושך למימוש בקשתו להתנדב לחיל קרבי - לשרת כצנחן או כחייל בסיירת. ‏ כעבור זמן ניתן לו מבוקשו והוא נשלח לטירונות של חיל-הרגלים, במטרה ‏ להכשירו כצנחן. כיוון שהגיע לטירונות שלושה שבועות לאחר תחילתה, ‏ התקשה אבישי באימונים המפרכים, אך עד-מהרה, כפי שמעידים חבריו, ‏ התעלה והיה לטירון המצטיין בפלוגה. הוא עודד את הסובבים אותו, נטל ‏ לעצמו משימות שהוטלו על אחרים כדי לסייע להם, היה הכוח המניע של כל ‏ מסע ושל כל אימון מפרך.‏ מספר חברו לטירונות - אריה: "בלטו בו, באבישי, שלוש תכונות חשובות: ‏ מנת-משכל גבוהה, יחס מצוין לסובבים אותו והיותו חייל למופת. הוא היה ‏ קשוח ורציני ותמיד עמד על דעתו ביודעו שהצדק עמו. לעתים קרובות נאלץ ‏ להתווכח ממושכות עם מפקדיו כדי לשכנעם בצדקתו ולהעיר להם על ליקויים ‏ שונים בשיטות העבודה."‏ בקורס הצניחה היה אבישי בין המצטיינים ועם תום הקורס נשלח לקורס-‏ מ"כים. לקראת סוף הקורס פרצה מלחמת יום-הכיפורים, ואבישי נשלח עם ‏ חבריו לגזרת התעלה שם נטל חלק בבלימת הכוחות המצריים ואחרי כן ‏ בחציית התעלה ובתפיסת מתחם באזור איסמעילייה. כפי שמעידים חבריו, ‏ חרד אבישי לשלום אביו ואחיו, חבריו ליחידה וחבריו מימי הילדות, יותר ‏ מאשר לשלומו שלו.‏ לאחר המלחמה התלבט בנוגע להמשך דרכו: האם ישתלם בקורס-קצינים? ‏ האם יעסוק חודשים אחדים בהדרכה? לבסוף בחר בהדרכה וצורף כמ"כ ‏ לפלוגת טירונים בגדוד. אבישי נקט שיטה מיוחדת בהדרכה. הוא התבסס על ‏ יצירת אמון הדדי בינו לבין חייליו ונמנע מלהענישם לעתים מזומנות. מספר ‏ חברו: "חייליו היו מרוצים מהדרך שנקט ולא העזו לסרב לפקודותיו. הם ‏ העריצו אותו." כל משך-שירותו הוערך אבישי, על-ידי מפקדיו, כחייל מצוין ‏ וכמפקד מעולה והם בחרו בו לביצוע משימות מיוחדות ומבצעים חשובים.‏ ביום ה' באייר תשל"ד (27.4.1974) נפל אבישי בקרב על החרמון מפגיעת פגזי ‏ האויב. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. ‏ השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות.‏ משפחתו הנציחה את זכרו בקריאת שתי כיתות במעון תנועת האישה הדתית ‏ הלאומית בירושלים על-שמו ובשיפוץ והרחבת המעון שנקרא 'מעון אבישי'.‏ אבישי רחמים, יהי זכרו ברוך.‏