בניהו שמחי

בן חיים ושרה. נולד ביום ב' במר-חשוון תשי"ח (27.10.1957) בראש-העין. למד ‏ בבית-הספר היסודי-דתי 'אוהל שם' ובבית-הספר היסודי 'בית-יעקב' וסיים את ‏ לימודיו בבית-הספר התיכון המקיף הדתי שבראש-העין. במקביל ללימודיו ‏ בבתי-הספר בילה הרבה במחצית סבו, וממנו קנה את יסודות האמונה ‏ וההגות הדתית. בבית-הספר התבלט בחריצותו, בערנותו ובהישגיו הנאים. ‏ מוריו למדו להכירו ונוכחו לדעת שחיצוניותו השובבה אינה מונעת ממנו ‏ לשקוד על לימודיו ולהיות תלמיד מצטיין. בבית-הספר התיכון המשיך בניהו ‏ בדרכו - דרך השקדנות והחריצות, והיה תלמיד מוכשר ומלא חדות-חיים. הוא ‏ היה חדור רוח התנדבות ועזרה לכל הסובבים אותו והיה אהוב על מוריו ועל ‏ חבריו לכיתה. בניהו סיים את לימודיו במגמה המכנית של בית-הספר, עמד ‏ בהצלחה בבחינות הממשלתיות והוענק לו תואר מסגר-מכני. בעת לימודיו ‏ הצטרף בניהו לתנועת 'הנוער העובד והלומד' והיה בין החברים הפעילים ברן ‏ ראש-העין. הוא גרר אחריו רבים מחבריו שהצטרפו לקן, ויחד תרמו ‏ מכישרונם ומזמנם לפעילויות השונות. ברבות הימים היה בניהו למדריך, ‏ וחניכיו אהבוהו והעריכו את יכולתו הרבה.‏ בניהו גויס לצה"ל באוקטובר 1975 והושם לחיל-האויר. הוא סיים את ‏ הטירונות וכבוגר מגמה מכנית נשלח ליחידה של חיל-האויר, כחבר חוליה ‏ טכנית. מילדותו חלם על שירות ביחידה קרבית וביקש לשרת כצנחן. לאחר ‏ מאבק ממושך התירו לו שלטונות צה"ל לעבור מחילו - חיל-האויר - ולשרת ‏ בחיל-הרגלים כצנחן. בניהו היה מאושר ונהנה מכל רגע בקורס הצניחה ‏ על-אף הקשיים הרבים. ביחידתו היה דמות נערצת של נער דתי, גאה, חדור ‏ אהבת ארץ-ישראל ונכונות להקרבה. הוא התחבב על אנשי היחידה ובמשך ‏ שירותו אף פגש בנערה והתכוון להינשא לה עם תום השירות הסדיר.‏ ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל טוראי בניהו בעת מילוי תפקידו, ‏ בתאונת התרסקות המסוק בבקעת-הירדן. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין הצבאי שבראש-העין. השאיר אחריו הורים, עשרה אחים ‏ ואחיות.‏ משפחתו תרמה ספר-תורה לזכרו לבית-כנסת בראש-העין והקימה חדר ‏ קריאה ועיון לזכרו בקן תנועת 'הנוער העובד והלומד' שבראש-העין. כן ‏ הוקמה אנדרטה וניטעה חורשה לזכרו בבית-הספר המקיף הדתי ‏ שבראש-העין.‏ שמחי בניהו ('בני'), יהי זכרו ברוך.‏