חנן בביוף

בן מלכה ושלום, נולד ביום כ"ג בכסלו תשי"ד (30.11.1953) בירושלים. חנן למד ‏ בבית-הספר היסודי "יפה נוף", ולאחר מכן בבית-הספר התיכון "בויאר". חנן ‏ היה חביב על הכול, בעל חוש הומור, חיוכו נעים והוא שרוי תמיד במצב רוח ‏ טוב. הוא היה חבר נאמן, ועל אף מופנמותו רכש לו חברים רבים בגן הילדים, ‏ בבית-הספר היסודי ובתיכון. חנן היה תלמיד טוב, שקדן וחרוץ. הוא הצטרף ‏ לתנועת "הצופים" כחניך, ואחר-כך שימש בה כמדריך. בגיל צעיר הוא החל ‏ לחשל את עצמו באימוני ריצה, והיה רץ מדי יום למרחקים ארוכים. הוא גם ‏ השתתף במרוצים עממיים שונים.‏ חנן אהב מוסיקה, ונגינה הייתה אחת מפעילויותיו הרבות. הוא היה המתופף ‏ בתזמורת עיריית ירושלים, והשתתף בחבורת נגנים שהופיעה באירועים ‏ ציבוריים שונים.‏ עוד בנעוריו חשב חנן והתנהג כמבוגר, ידע להבדיל בין טוב לרע, והיה אפשר ‏ לסמוך עליו בכול. הוא נמשך למסורת ישראל ונהג ללכת לבית-הכנסת לעתים ‏ מזומנות. ההתחשבות בזולת הייתה נר לרגליו. כל מה שקרה במדינה נגע ‏ ללבו, ובתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון נסע לקיבוץ עמיר שבצפון, כדי ‏ לעזור בהתנדבות במשמרות הלילה התכופות של חברי הקיבוץ.‏ בגיל צעיר גילה חנן נטייה למקצועת הריאליים ובעיקר לביולוגיה. בכיתה י"א ‏ הוענקה לו תעודת התלמיד המצטיין במחזורו. עוד בהיותו ילד החליט ללמוד ‏ רפואה, וכשסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החל בלימודי הרפואה ‏ באוניברסיטת תל-אביב במסגרת העתודה האקדמית. את תקופת הלימודים ‏ ושנת ההתמחות שלו מאפיינים רצינות ושקדנות. בד בבד עם לימודיו השתלם ‏ בקורסים שונים בצבא, ובמלחמת יום הכיפורים שירת כחובש קרבי בחזית ‏ התעלה. חנן הצטיין בלימודיו וקיבל מכתבי המלצה חמים ממוריו ‏ באוניברסיטה וממנהלי המחלקות בבתי-החולים שעבד בהם, אשר ציינו את ‏ צניעותו, סבלנותו, פשטותו ועדינותו הרבה הן כלפי החולים והן כלפי הצוות ‏ המטפל.‏ כשם שידע מגיל צעיר כי ברצונו ללמוד רפואה, כך החליט חנן בהיותו נער כי ‏ מקומו בחיל-הצנחנים, וכאשר סיים את לימודי הרפואה גויס לצה"ל בחודש ‏ נובמבר 1978, ועבר קורס קציני רפואה. עקב דרישתו הנמרצת, הוא שובץ ‏ בגדוד נח"ל מוצנח ושירת כרופא גדודי. במסגרת הגדוד עבר חנן אימוני ‏ צניחה.‏ חנן נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ל' באב תשל"ט (23.8.1979), והובא למנוחת ‏ עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל. בן 26 שנים הוא היה בנופלו. הוא ‏ השאיר אחריו אם ושני אחים. אמו נפטרה שלוש שנים אחר-כך.‏ המשפחה הוציאה חוברת, ובה רשימות על דמותו, וכן תרמה ספר תורה לבית-‏ הכנסת שבמקום מגוריו.‏ ד"ר חנן בביוף, יהי זכרו ברוך.‏