יוסף דודסקו

בן שרה ואירה, נולד ביום כ"ג בתשרי תשכ"ד (11.10.1963) באבן-יהודה, ונקרא ‏ על-שם דודו שנפל במלחמת השחרור. יוסי היה ילד מפותח לגילו. כשהיה בן ‏ עשרה חודשים, הוא כבר הלך ודיבר. יוסי למד בבית-הספר היסודי "בכר" באבן ‏ יהודה והמשיך ללמוד בכפר הנוער "הדסים" בחטיבת-הביניים. יוסי היה חבר ‏ בתנועת "הצופים" באבן יהודה, השתתף בחוג ג'ודו במקום והצטיין בו. עוד ‏ בילדותו ניכרו בו כישרונות למלאכת-יד. עבודותיו בעץ ובברזל היו יפות ‏ מאוד, והפליאו את עין רואיהן בתערוכות שבהן הוצגו. יוסי בנה לאמו, גננת ‏ במקצועה, את גן הילדים שלה על מתקניו השונים ופינת המשחקים שבו. לא ‏ ייפלא אפוא, שיוסי החליט לנטוש את בית-הספר העיוני. הוא נכנס לפנימייה ‏ הצבאית של חיל-החימוש, ומצא בה כר נרחב לכישרונותיו הטכניים שהלכו ‏ והתפתחו.‏ יוסי גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1981, והוצב בחיל-החימוש. לאחר הטירונות, ‏ הוא עשה תקופה מסוימת כמדריך בבית-הספר של חיל-החימוש, ואז הרגיש כי ‏ מקומו עם הלוחמים. יוסי הוצב ביחידת הצנחנים, ובה מצא את מקומו. ‏ במהרה הוא התחבב על חבריו ומפקדיו, כולם היו חבריו וביתו היה להם בית ‏ שני. יוסי היה חייל מקצועי, שביצע את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו וזכה ‏ להערכתם המלאה. לא פעם הוא היה נקרא לבסיס, כשהיה בחופשה, כדי ‏ לבצע משהו שרק הוא יכול היה לעשותו, ותמיד מילא זאת תוך חיוך מקסים ‏ על שפתיו. ‏ במוצאי שבת, ערב פתיחת מלחמת שלום הגליל קרא יוסי באמצעות הטלפון ‏ לאסוף את חבריו ולהתייצב בבסיס, ועמם עלה ללבנון. ביום כ' בסיוון תשמ"ב ‏ ‏(10.6.1982), נפל סמל יוסף בקרב בלבנון והובא למנוחת עולמים בבית-‏ הקברות באבן-יהודה. הוא השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. כשנה ‏ וחמישה חודשים לאחר נפילת יוסי נולד בן נוסף למשפחה, ושמו מאור.‏ יוסף (יוסי) דודסקו, יהי זכרו ברוך.‏