דניאל דיין

בן בתיה ויעקב, נולד ביום י"א באלול תשכ"ב (10.9.1962) במושב תלמי ‏ אליעזר, שליד חדרה. דני למד בכיתות א'-ב' בבית-הספר הכלל-מושבי בשדה ‏ יצחק, המשיך ולמד בכיתות ג'-ו' בבית-הספר "אלונים" בפרדס חנה וסיים את ‏ חוק לימודיו בבית-הספר החקלאי בפרדס חנה. מילד יפהפה בעל תלתלים ‏ בהירים ועיניים מעירות, גדל דני וצמח במרוצת השנים לעלם חסון, גבה-‏ קומה, בעל כתפיים רחבות וחיוך שובה לב, בחור שקול ונבון, רציני ויודע ‏ להתלוצץ. כבן למשפחה של עובדי אדמה, תרם דני את חלקו בעבודה במשק ‏ המשפחתי. גם בחופשותיו מבית-הספר החקלאי הוא עבד בלא לאות, וקידם ‏ ככל יכולתו את המשק. ‏ דני היה תלמיד למופת. מדי שנה הוא קיבל תעודת הוקרה ומדליות לרוב, על ‏ הצטיינותו בלימודים ועל יחסו לעבודה ולמשק. דני הושיט יד עוזרת לכל ‏ נזקק. בתקופת לימודיו היה דני חבר בארגון "נוער לנוער", ועסק הרבה ‏ בספורט. המטרה: לחשל את גופו להגיע לכושר גופני משביע רצון, כדי שיוכל ‏ בעת הגיוס להתנדב לחיל-הצנחנים.‏ דניאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1980, ודרכו הייתה ברורה: חיל-הצנחנים. ‏ הוא עבר קורס צניחה וקורס מ"כים, וצורף כמקלען מאג לפלוגת "דרגון". ‏ הייתה לדני גאוות יחידה: הוא היה גאה על כך שהשתייך ל"נבחרת". תכונותיו ‏ הטובות של דני, ובעיקר הנכונות לעזור זולת, באו לידי ביטוי בפלוגתו. הוא ‏ היה מוכן תמיד לתת יד, לעזור, לתמוך. ביצועיו מעולים, ורגש האחריות ‏ והמסירות לתפקיד הקנו לו את אהבת חבריו והוקרת מפקדיו. גם את ‏ חופשותיו מהצבא ניצל דני לעבודה במשק המשפחה, שכן האמין בסיסמה: ‏ ‏"אם חקלאות כאן - מולדת כאן".‏ כשפרצה מלחמת שלום הגליל, עלה דני עם פלוגתו צפונה ונטל חלק בנחיתה ‏ על חוף האוואלי ובהסתערות לעבר צידון. ביום י"ז בסיוון תשמ"ב (9.6.1982), ‏ נפל סמל דניאל דיין כאשר נפגע בקרב מאש מחבלים בעיר צידון בלבנון, והובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפרדס חנה. הוא השאיר אחריו הורים, ‏ שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו נולדה אחות רביעית במשפחה.‏ דניאל (דני) דיין, יהי זכרו ברוך.‏