דורון בכרך

בן רות ופטר, נולד ביום כ"ט בתשרי תשי"ד (8.10.1953) בנהריה. דורון התגורר ‏ עם משפחתו בחיפה, ולמד בבית-ספר יסודי "רמות" בשכונת רמת שאול. את ‏ בית-הספר התיכון הוא סיים ב"בסמ"ת" שליד הטכניון. הוא היה נער אהוב על ‏ כל חבריו ומקובל בחברה. אופיו של דורון ודרך חייו עוצבו בבית הוריו. האם - ‏ בת למשפחה ממקימי נהריה. סבו של דורון מצד האם, היה לפני קום המדינה ‏ ממגיני נהריה הנצורה. הסב מצד האב השתתף בקרבות במלחמת העולם ‏ הראשונה, ונספה בשואה עם כל משפחתו. אביו של דורון שירת ביחידות ‏ קרביות במלחמת העולם השנייה ובכל מלחמות ישראל. מגיל עשר היה דורון ‏ חבר בתנועת "הנוער העובד", ואף הדריך בה חניכים צעירים. "דודו" - בפי כל ‏חבריו, התחנך וחינך בתנועה לאהבת הארץ ונופיה. הוא אהב הווי של אוהל ‏ ומדורה, ספורט וטיולים. במיוחד הוא אהב דיג תת-מימי, שבו הצטיין.‏ דורון היה בחור שקט, צנוע, שקול ומסור למשפחתו. בבית-הספר "הריאלי" ‏ שימש דורון כמדריך גדנ"ע. לפני גיוסו לצה"ל, הוא עלה עם הגרעין שלו לכמה ‏ חודשים לעין זיוון לעבוד במשק.‏ כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל, ויתר דורון על ההליכה לנח"ל עם חברים ‏ מהתנועה, ובחר להתנדב ליחידה מובחרת, לסיירת "חרוב".‏ במלחמת יום הכיפורים הוא השתתף בקרבות על העיר סואץ. לאחר שחרורו ‏ מהצבא ב1974-, התחיל דורון ללמוד ולעבוד. איש עבודה היה ולא בחל בשום ‏ מלאכה. כאשר סיים את לימודיו בבית-הספר להנדסאים, והיה להנדסאי-‏ תעשייה וניהול, הוא עבר לכפר סבא ושימש שם כמנהל מחלקה, בבית-חרושת ‏ לגומי מג"ם, שסבו היה בין מקימיו. תוך זמן קצר התקדם דורון והיה בעל ‏ תפקיד בכיר במפעל.‏ ב1977- הוא נשה לאישה את חברתו אורית. בכפר סבא נולד בנו איתי, שלו ‏ הקדיש תשומת לב מיוחדת.‏ במלחמת שלום גליל הצטרף דורון לחבריו הצנחנים. דורון נפל ביום ב' בתמוז ‏ תשמ"ב (23.6.1982) מפגיעת רסיסי קטיושה, שנפלו בין חיילים שהתארגנו ‏ להתקפה על כפר אל-מנצוריה, שעל כביש ביירות-דמשק. בפגיעה זו נספו עוד ‏ שבעה מחבריו.‏ מפקדו העיד, כי "דורון היה חבר נפלא לכל הסובבים אותו, מבוגר ברוחו, ‏ והשרה ביטחון על חבריו לנשק".‏ בן 29 שנים היה דורון במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות ‏ הצבאי בחיפה. יד לזכרו הוצבה בחוף הים שאהב - ב"מכון לחקר הימים ‏ והאגמים" בשקמונה.‏ דורון בכרך, יהי זכרו ברוך.‏