יואב בן-נון

בן חנה וגבריאל, נולד ביום י"ח באייר תשי"ג (3.5.1953) בקיבוץ גינוסר. הוא ‏ למד בבית-הספר היסודי בקיבוצו, ואחרי כן המשיך ללמוד ככל בני גילו ‏ בקיבוץ, בית-הספר התיכון "בית ירח".‏ יואב גויס לנח"ל על-פי החלטת מזכירות הקיבוץ המאוחדת, במסגרת ‏ התחייבותה להפנות אחוז מסוים מבני הקיבוצים לחיל זה, אולם החלטה זו ‏ לא נראתה לו והוא נאבק נגדה בכל כוחו, כי לדעתו הנח"ל לא היה חיל קרבי ‏ די הצורך. הוא פנה למוסדות ולאישים בתנועה הקיבוצית בבקשה לשנות את ‏ ההחלטה, אך לא הצליח בכך ונשלח בכל זאת לנח"ל. כעבור זמן הצליח לקבל ‏ העברה לנח"ל המוצנח. במסגרת זו עבר יואב קורס מ"כים ואחר כך השלים ‏ קורס קצינים וקורס מ"פים. במלחמת יום הכיפורים נשלח הישר מקורס ‏ הקצינים לזירת הקרבות בסיני והיה בין הלוחמים מעברה השני של התעלה.‏ כשהשתחרר משירותו הצבאי חזר לקיבוצו ועבד בענפי משק שונים. בין ‏ השאר ניהל את ענף הרפת. לאחר שנים אחדות עזב את המשק והלך לעבוד ‏ כמלווה ביטחוני בחברת אל-על. בתוקף תפקידו זה הרבה לנדוד ברחבי ‏ העולם, הכיר ערים רבות והתוודע אל הארצות בהן עשה לרגל תפקידו. ‏ בניירובי שהה כשישה חודשים והייתה זו, כפי שאמר, אחת מתקופות חייו ‏ המאושרות. מילדותו אהבה את הטבע, דאג לבעלי-חיים ונהנה מטיולים בנוף. ‏ בשהותו בקניה הרבה לטייל בארץ זו ולא חדל להתפעל מיופיה. בקיץ 1979 ‏ נשא יואב לאישה את חברתו נינה. יואב ונינה קבעו את ביתם בתל-אביב, אך ‏ יואב הקפיד לשמור על קשרים עם משפחתו ועם חבריו בקיבוץ.‏ הוא המשיך לעבוד כקצין ביטחון באל-על, ובתוקף תפקידו זה היה יכול ‏ להשתחרר משירות מילואים. אולם יואב סירב לעשות זאת ושמר על קשר ‏ הדוק עם אנשי יחידתו במילואים. החיילים כולם, טוראים ומפקדים, אהבו ‏ אותו והעריצוהו.‏ כשבועיים שלפני פרוץ הקרבות בלבנון נולדה בתו רוני, אך יואב לא הספיק ‏ ליהנות ממנה, שכן יומיים אחר תחילת הקרבות נקרא לשירות מילואים ‏ בצפון. ביום א' בתמוז תשמ"ב (22.6.1982) בקרבות שהתנהלו בגזרה המזרחית, ‏ באזור מנצוריה-בחמדון, בואך כביש דמשק-ביירות, נפל יואב בקרב.‏ הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבקיבוץ גינוסר. הוא השאיר ‏ אחריו אישה ובת, הורים, אח תאום ושלוש אחיות.‏ במלאות שנה למותו הוציאו משפחתו וחברי קיבוץ גינוסר חוברת לזכרו ובה ‏ קיבצו דברים שנאמרו ונכתבו על דמותו של יואב.‏ יואב בן-נון, יהי זכרו ברוך.‏