נחום גולדברג

בן רחל ודניאל, נולד ביום י"ג בניסן תשי"ט (20.4.1959) בירושלים. בגיל 5 נסע ‏ עם הוריו לניגריה, שם שהו שלוש שנים. כשחזר ארצה החל את לימודיו ‏ בבית-הספר היסודי "בית הילד". מגיל 9 למד נגינה והתמיד בה עד היותו בן ‏ ‏15. כן הצטרף בגיל צעיר לתנועת הצופים - שבט מודיעין, גדוד עציון - ופעל ‏ בתנועה זו עד התגייסותו לצה"ל. בגיל 14 הקדיש שנה תמימה להדרכת קבוצת ‏ נוער במצוקה בשכונת מוסררה בירושלים. הוא אהב ספרות יפה והתעניין ‏ בגיאוגרפיה ובהיסטוריה.‏ בשנת 1974, בגיל 15, יצא בשליחות תנועת-הצופים לארצות-הברית, להדריך ‏ שם נוער. כעבור שנתיים, ב1976-, נבחר לייצג את צופי ישראל בכנס הג'מבורי ‏ שנערך לרגל שנת ה200- להיווסדה של ארצות-הברית.‏ נחום השלים את לימודיו בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית ‏ בגיל 17, שנה לפני מועד גיוסו לצה"ל. את השנה הזאת הקדיש ללימודים ‏ בפקולטה למשפטים באוניברסיטה. ‏ בשנת 1977 התגייס לצה"ל ושירת בגדוד צנחנים. סיים בהצטיינות קורס ‏ מ"כים ועלה לדרגת סמל, אחרי כן יצא לקורס קצינים. סיים את הקורס בשנת ‏ ‏1979 וחתם על שירות קבע כסג"ם. כעבור שנה הועלה לדרגת סגן. הוא ‏ השתחרר מצה"ל בשנת 1981 ונשא לאישה את חברתו אביגל לבית מילסון.‏ על התפתחותו של אומי מילדות לבגרות סיפרו חבריו הקרובים: "ראינו אותו ‏ גדל ונעשה לאיש, בעל אחריות, מסירות, נכונות לעזרה לזולת ומלא אהבה ‏ לארץ ולעם - אלה היו ערכים שאומי היה מקיים יום-יום. הייתה בו מידה רבה ‏ של סובלנות וכבוד לזולת... היה חרוץ, מתמיד, מסור לתפקידו ומוכן לסבול ‏ למען מטרות חשובות. הוא אהב את החיים ושמח בהם. ידע לברור את הטוב ‏ והיפה שבהם, ליהנות מספרים, ממוסיקה ומנופים יפים. הוא הגשים במעשיו ‏ וביחסו לבני-אדם את הטוב שאנו מצפים ומייחלים לו". חברו, שלמד אתו ‏ באוניברסיטה, סיפר עליו: "הוא הקרין אמינות וכנות ללא גבול. סבלנותו ‏ ונכונותו לעזור תמיד הקנו לו ידידים רבים". את אומי אפיינו יותר מכל ‏ אנושיותו והרוגע הפנימי שהפיץ סביבו. הייתה בו בגרות ובשלות נפשית מעל ‏ ומעבר לגילו.‏ עם שחרורו מצה"ל החל לעבוד במשמר האזרחי. על שירותו זה סיפרו ‏ הממונים עליו: "הוא היה אחד מן הפעילים הטובים ביותר. התבלט מתחילת ‏ עבודתו כקצין מוכשר, מסור, שקדן ורציני".‏ במלחמת שלום הגיל גויס למילואים ופיקד על פלוגת צנחנים. ביום י"ח בסיוון ‏ תשמ"ב (9.6.1982) התקדם עם יחידתו לכיבוש עמדה שלטת בכפר עין זחלתא ‏ בלבנון. על קרב זה ועל נפילתו של אומי סיפר מפקד הגדוד: "הוא הוביל את ‏ חייליו לחלץ חיילים מפלוגתו, שנפגעו במהלך כיבוש הגבעה. בכל שלבי ‏ החילוץ נורתה אש עזה לעבר הפצועים שהיו פזורים בשטח ולעבר מחלציהם. ‏ אומי נפגע אנושות במהלך החילוץ ונפל. חבריו נלחמו 4 שעות לחלצו מן ‏ השטח מוכה-האש, וגם במהלך חילוץ זה נפגעו אחדים מחייליו. אומי היה ‏ אהוד על פקודיו כחבר וכמפקד, המבצע את תפקידיו תוך אמונה לשמה בדרכו ‏ ובמעשיו".‏ שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו להוריו: "הוא היה קצין מקצועי, שהשקיע ‏ מרץ רב, תוך הקפדה על ביצוע כל משימותיו. היה אהוד על חבריו, עצמאי, ‏ אפשר היה לתת בו אמון מלא בכל התחומים".‏ בן 23 היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל ‏ בירושלים. השאיר אחריו רעיה, הורים ואחות.‏ נחום (אומי) גולדברג, יהי זכרו ברוך.‏