אורי גייגר

בן נעמה ומשה, נולד ביום ט' בטבת תשי"ד (15.12.1953) בנהריה וגדל במושב ‏ לימן. הגידול בחיק הטבע קירב את אורי אל הצומח ואל המרחבים. כשהיה בן ‏ ‏6 שנים, הוא עבר עם משפחתו לבאר-שבע, ובה למד בבית-הספר היסודי ‏ ‏"צאלים". את לימודיו התיכוניים רכש בתיכון מקיף א' בבאר-שבע. אורי היה ‏ תלמיד טוב ובלט במנהיגותו השקטה וביכולת הספורטיבית שלו. בכל חופשה ‏ שנתית הוא השתלם בענף ספורט אחר: הוא השתתף בקורס מדריכים לכדור-‏ יד, בקורס מצילים, בקורס מ"כים של הגדנ"ע, ואהב טניס וכדורסל.‏ הוא אהב לטייל בארץ, והטיול המשפחתי בשבתות באזור באר-שבע היה מנהג ‏ של קבע. המשפחה ניהלה אורח-חיים צנוע, אבל בכל ההחלטות החשובות ‏ היה אורי ואחיו עמוס שותפים פעילים. הוא היה חברותי, מוקף בחברים ‏ ובחברות, עמוס באירועים חברתיים ומוצא זמן לכולם. הוא למד במגמה ‏ ביולוגית ושאף ללמוד רפואה.‏ אורי היה בחור בריא, מוצק וגבוה משכמו ומעלה, הוא ידע שלא יתקבל ‏ לקורס טיס בגלל ליקוי בראייתו. לכן החל לפני גיוסו לרוץ כל יום למרחקים ‏ של קילומטרים רבים, כדי להתקבל ליחידה מובחרת - לסיירת שקד. שיווי ‏ המשקל הנפשי והשלווה הפנימית שניחן בהם הובילו אותו אף להדרכה, והוא ‏ היה למ"כ. הוא השתתף במלחמת יום הכיפורים. וכשהסתיימה המלחמה ‏ נשלח לקורס קצינים וסיים אותו עם סיכת זהב. אחר-כך למד אורי סוציולוגיה ‏ וקרימינולוגיה בחוג משולב, המיוחד לאנשי צה"ל, באוניברסיטת בר-אילן, ‏ והוענק לו תואר בוגר. הוא הדריך בבית-הספר לקצינים והיה מ"פ בסיירת ‏ שקד. לאחר פירוק הסיירת נתמנה אורי לסמג"ד בגדוד צנחנים, והועיד את ‏ עצמו לחינוך חיילים צעירים. הוא שאף להיות מג"ד באותו גדוד, אך צורכי ‏ הצבא הביאוהו לתפקיד משרדי בקצח"ר. הוא לא השלים עם תפקיד זה, אך ‏ מילאו בנאמנות. בד בבד פעל אורי לקבלת תפקיד המג"ד. שבועיים לפני ‏ מלחמת שלום הגליל, הוא זכה לכך. אורי ראה בתפקיד אתגר חינוכי והיה גאה ‏ בו. את כל פעולותיו הוא עשה בשקט, ובכל זאת השיג את מטרותיו. הוא היה ‏ מופנם, מיעט בדיבור, ואף-על-פי-כן ידע לעזור לאנשים שנקלעו למצבי לחץ, ‏ בזכות הדוגמה האישית של שלווה פנימית שאפיינה אותו.‏ ביום הראשון למלחמה, ב6- ביוני 1982, פרץ אורי עם הכוח הראשון ללבנון, ‏ ומאותו יום הוכרז כנעדר. רק לאחר חודש ויום נודע גורלו: אורי נפל בקרב, ‏ בשעה שפרץ בראש כוח חילוץ כדי לסייע לכוח אחר שנקלע במלכודת אש. ‏ הוא התמודד בגבורה עם סוג לוחמה חדש שצה"ל לא הכיר - מחבלים מוסווים ‏ בתוך אוכלוסייה אזרחית, המתקיפים מתוך פרדסים, תעלות מים ומבנים. ‏ במהלך החילוץ נקלע גם אורי למארב, נלחם מן הקרקע וכוח חילוץ נוסף ‏ שנשלח אליו לא מצא אותו. המחבלים שהרגוהו נתפסו, והצביעו על מקום ‏ הגופה.‏ מפקדו כתב למשפחתו, כי אורי היה מפקד צעיר וגילם יושר, אמינות, אומץ, ‏ תושייה ונכונות לכול. יחסו היה רציני לכל פרט, וגישתו לאנשיו יסודית ‏ ומסורה. הוא הקרין אמון, וחיזק את הביטחון אצל פקודיו. גם הם וגם מפקדיו ‏ ידעו שיש על מי לסמוך.‏ אורי נפל בחודש סיוון תשמ"ב. בן 29 שנים היה. הובא למנוחת עולמים בבית-‏ הקברות הצבאי בבאר-שבע. הוא הניח אחריו הורים ואח. ‏ אורי גייגר, יהי זכרו ברוך.‏