ברוך דובר

בן אסתר ויהושע הכהן. נולד ביום י"ב בחשוון תש"ז (6.11.1946) בפולין. עלה ‏ ארצה עם הוריו בשנת 1951, בהיותו בן חמש שנים. המשפחה השתקעה באזור ‏ תל-אביב. ברוך התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי "רמז" ביהוד והמשיך ‏ ללמוד בתיכון מקצועי. הקדיש הרבה מזמנו כחניך וכמדריך בתנועת נוער.‏ ביולי 1965 התגייס לצה"ל והצטרף לגרעין נח"ל. ברוך עבר אימוני טירונות, ‏ השתלם כמקלען והוצב לשרת בחיל-הצנחנים. ביולי 1966 עבר קורס צניחה. ‏ במלחמת ששת הימים לחם כתותחן.‏ לאחר שסיים את שירותו הסדיר התיישב במושב אלמגור שבחבל כורזים, נשא ‏ אישה, בנה משק חקלאי ותרם רבות לפיתוח המושב. כאזרח נאמן הקפיד ‏ למלא את חובתו לצה"ל בשירות במילואים. הוא עבר אימונים וקורסים ‏ מקצועיים, לחם במלחמת יום הכיפורים ולאחר המלחמה, בינואר 1974, ‏ הועלה לדרגת רב"ט. כעבור כחמש שנים הועלה לדרגת סמל.‏ בסוף מאי 1981 נקרא לשירות מילואים בנגב והשתתף בתרגיל של יחידת ‏ תותחנים. ביום ב' בסיוון תשמ"א (4.6.1981) במהלך התרגיל נורה פגז, שנחת ‏ והתפוצץ סמוך לזחל"ם שבו נסע. מרסיסי הפגז נפגעו כמה חיילים וביניהם ‏ ברוך, שנפצע פצעי מוות. בן 34 היה במותו. הוא הובא למנוחות במושבו ‏ באלמגור. השאיר אחריו רעיה, שלושה בנים, אם, אח ואחות.‏ מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "ראויה לציון היא ‏ היענותו של ברוך לשירות מילואים, כפי שנענה בעבר לכל קריאה, במסירות ‏ ובדבקות. משיחות עם מפקדיו וחבריו עולה דמות של חייל מסור ושקדן, ‏ הנכון להשקיע מאמצים רבים להעלאת רמת היחידה, לטובת חבריו".‏ ברוך דובר, יהי זכרו ברוך.‏