יהודה דלויה

בן סימה ואלברט, נולד ביום י"ג בתשרי תשט"ו (14.10.1954) במרוקו, ועלה עם ‏ משפחתו לארץ בשנת 1965. יהודה למד 5 שנים במקום הולדתו, והמשיך את ‏ לימודיו בבית-הספר היסודי "איתמר" ברמת-אליהו ובבית-הספר התיכון ‏ ‏"אריאלי" בראשון לציון. יהודה אהב להאזין למוסיקה קלאסית, הרבה לקרוא ‏ ספרים בצרפתית ואף עסק בספורט: שיחק טניס, כדור-עף והשתתף בתחרויות ‏ בריצה למרחקים בינוניים.‏ יהודה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. ‏ לאחר הטירונות הוא עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס צניחה, והוצב בסיירת ‏ ‏"חרוב". במלחמת יום הכיפורים השתתף יהודה בלחימה העזה ליד "החווה ‏ הסינית". עם תום המלחמה, הוא סיים בהצלחה קורס קצינים והוצב בסיירת ‏ ‏"שקד". יהודה מילא בהצלחה את כל התפקידים שהוטלו עליו, והיה אהוב על ‏ מפקדיו וחייליו. חבריו לסיירת כינוהו "נץ-טיל", על היותו בזוקאי מעולה.‏ לאחר ששוחרר מהשירות בצה"ל, נרשם יהודה ללימודים באוניברסיטת בן-‏ גוריון בנגב, וקיבל בסיומם תואר ראשון כמהנדס תעשייה וניהול. יהודה ערך ‏ טיול ממושך של כמה חודשים באירופה ובמזרח הרחוק, וטיפס על הרי ‏ ההימלאיה שבנפאל. עם שובו הוא השתתף בעת שירות במילואים בקורס ‏ מ"פים, וסיימו כחניך מצטיין. הוא התקבל לעבודה בחברת "דלתא", והיה ‏ אמור לכהן כנציג החברה באירופה. בפירוט הממצאים בבחינת הקבלה לחברה ‏ נאמר: "בחור בעל רמת כישורים גבוהה, חשיבתו הגיונית, אינטגרטיבית. הוא ‏ שוקל את הדברים לעומק, ומתכנן לטווח ארוך. אינו נוטל סיכונים שלא ‏ לצורך, ונוהג בזהירות ובתבונה בטרם מגיע לכלל החלטה... פותר היטב בעיות ‏ שנובעת מארגון ו/או תכנון לקויים... הבנתו החשבונית ברמה גבוהה.... הבנתו ‏ הטכנית ברמה גבוהה. מתעניין בתהליכים טכניים שונים, מתמצא בהם ‏ ומסוגל לתרום לשיפורם. בחור יסודי, שקדן, עובד תוך ארגון וסדר ומקפיד על ‏ פרטים".‏ חודשיים בלבד הספיק יהודה לעבוד בחברת "דלתא". מלחמת שלום הגליל ‏ פרצה, ולאחר הפצרות ובקשות רבות מצדו הוא גויס חודש לאחר פרוץ ‏ הקרבות, והוצב בגזרה המזרחית.‏ ביום ב' אב תשמ"ב (22.7.1982), שכונה "יום הקרב", נפל סרן יהודה בקרב ‏ בלבנון, והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בראשון לציון. יהודה הועלה ‏ לדרגת רב-סרן לאחר נופלו. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי ‏ אחיות.‏ בתעודת הערכה לאחר נופלו נכתב: "שירת בגדוד בתפקידים שונים עד ‏ לתפקיד מ"פ. היה קצין שקול ואחראי ובעל מקצוע מעולה, ממושמע, שקט ‏ וצנוע, אהוב ומקובל על חייליו". במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: ‏ ‏"יהודה שירת שנים רבות בגדודנו בתפקידי פיקוד שונים, ותמיד מילא אותם ‏ באופן הראוי לשבח. כאשר מפקד הפלוגה הקודם, זאביק, עמד לסיים את ‏ תפקידו היה ברור לנו שהמועמד הטבעי לתפוס את מקומו הנו יהודה. ואכן, ‏ בזמן הקצר שהספיק יהודה לשרת כמ"פ בלבנון, הוא שב והוכיח כי הוא קצין ‏ שקול, אחראי, בעל מקצוע מעולה, מסור ודואג לחייליו, ממושמע ויחד עם ‏ זאת שקט וצנוע".‏ שבועיים לאחר נופלו, נפטר אביו. ‏ המשפחה הנציחה את זכרו בהכנסת ספר תורה על-שמו לבית-כנסת ברחובות.‏ יהודה (זנו) דלויה, יהי זכרו ברוך.‏