דניאל הלפרין

תאריך לידה:
02 בנובמבר 1944
תאריך נפילה:
10 ביוני 1982
דרגה:
סמל
שנת נפילה:
1982
תקופת נפילה:
מלחמת שלום הגליל ועד היציאה מלבנון
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 71 - 565; 9264; 9
מקום קבורה:
קיבוץ כפר-החורש
קורות חיים:
בן רנה ושמחה ז"ל, נולד ביום ט"ז בחשוון תש"ה (2.11.1944) בגבעתיים. דני ‏ למד בבית-הספר היסודי "גורדון", שבעיר מגוריו. אחרי כן, הוא המשיך וסיים ‏ את לימודיו בבית-הספר התיכון "קלע". מילדותו היה דני פעלתן. מלא מרץ ‏ ושמחת חיים. מצד אחד, הוא היה ילד בוגר בנפשו, ומצד אחר אהב לשחק ‏ ולהשתובב כשאר הילדים. במיוחד נמשך דני למשחקי הספורט, שנערכו בחצר ‏ בית-הספר, לכדורגל ולכדורסל. בשנים שאחרי כן, הוא אף שיחק בקבוצת ‏ הכדורסל של "הפועל רמת-גן-גבעתיים".‏ דני היה תלמיד טוב, אך יותר מזאת היה תלמיד מתעניין וסקרן. מחנכיו ‏ בכיתות השונות ציינו אותו כנער אינטליגנטי מאוד, הבקי בתחומים שונים ‏ ובמיוחד שיבחו את אופיו. שכן בזכות טוב ליבו, הנכונות שלו לעזור תמיד ‏ לזולת, יושרו והיכולת שלו להקשיב לאחרים, רכש לו חברים רבים. החברות ‏ הייתה בשבילו ערך מקודש ולחבר'ה, שפקדו את ביתו, נועדה השפעה רבה על ‏ חייו. הוא היה מרכז החברה, ועם זאת, נותר צנוע, עדין ומתחשב בזולת.‏ עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר היסודי, הצטרף דני לתנועת "הנוער העובד ‏ והלומד", אך לא התמיד בפעילותו ועזב. כשהיה בכיתה ט' הוא חזר לקן ‏ ‏"בורוכוב", וברבות הימים היה למדריך בתנועה. באותה עת, החליט דני ‏ להצטרף לגרעין נח"ל "אפיק", שנועד להשתלב בקיבוץ כפר החורש.‏ דניאל גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1963, והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח. ‏ אחרי הטירונות ושנת הכשרה בגניגר, הוא נשלח לקורס חובשים קרביים ‏ וסיים את הכשרתו. הוא הוצב כחובש קרבי בגדוד צנחנים. במהלך השירות ‏ הסדיר, השלים דני את תקופת ההכשרה החקלאית, וכשהשתחרר מצה"ל ‏ התקבל כחבר בקיבוץ כפר החורש.‏ בתחילת דרכו בקיבוץ הוא עבד בפרדס, וזמן מה אף ריכז את הענף. אחרי כן ‏ עשה דני תקופה ארוכה במאפייה של כפר החורש. בד בבד עם עבודתו ‏ במאפייה, הוא שימש גם כמשווק של תוצרתה.‏ מההתחלה נטל דני חלק פעיל מאוד בחיי החברה של הקיבוץ: עוד כשהיה ‏ ‏"טרי" בקיבוץ וצעיר לימים (כבן עשרים ורבע שנים), נבחר לשמש כמזכיר ‏ הקיבוץ. במסגרת עבודתו כמזכיר, הוא הניח יסודות לדפוסי עבודה שונים ‏ לחלוטין. דני הצטיין בסדר ובארגון, ידע להקשיב לחברים ולשכנעם והיה ‏ פתוח לשינויים. על שנותיו כמזכיר במשק מספרים חבריו: "את דני המזכיר ‏ זוכרים כאיש בעל שקט נפשי, לא יודע לכעוס, להרים קול. מנווט את ‏ הישיבות בצורה תכליתית, בשיקול דעת וביכולת לחתוך את הדברים. יודע ‏ להזדהות עם זולת. היכולת שלו לראות את התמונה בכללותה, לראות את ‏ האדם שבתוך האיש שממולו, היכולת להקשיב ולשכנע, אנשים האמינו בו. ‏ דני היה מסוג האנשים הנמצאים בכל מקום ומזיזים דברים כמעט בכל תחום. ‏ הוא היה מוביל לקראת הלינה המשפחתית ובצורה מסודרת". ועוד הוסיפה ‏ אחת החברות בקיבוץ: "ההערכה לדני ולעבודתו נמשכה גם מעבר לתקופת ‏ היותו 'פעיל'".‏ בשנת 1969 נשא דני לאישה את חברתו מיכל, והשניים השכילו לבנות להם ‏ בית חם ומלא אהבה. בשנות נישואיהם נולדו להם שלוש בנות ושני בנים. דני ‏ היה איש משפחה למופת - בעל ואב דואג ואוהב. הוא יצר קשרי חברות ‏ נפלאים עם ילדיו. בקיבוץ מספרים עליו, שתמיד היה ילד על כתפיו, ושאת כל ‏ שעותיו הפנויות הקדיש למשפחה. כך גם דאג לאמו, לאחר שנפטר אביו, ‏ הקפיד דני לשוחח איתה בטלפון מדי יום ביומו.‏ במשך שנות חברותו בקיבוץ שימש דני פעמיים כמזכיר, הדריך גרעינים שונים ‏ ונשלח, מטעם הקיבוץ, לשמש במרכז מחלקת ההכשרות של התנועה ‏ הקיבוצית. מעורבותו נמשכה גם כשחזר הביתה. המשיכו לבוא אליו ולהיוועץ ‏ בו בעניינים שונים, שבקיאותו בהם רבה. גם כשהיה מזכיר המשק, המשיך ‏ לעבוד בכל שבוע ביום חמישי בלילה, בייצור במאפייה.‏ למרות שהיה עסוק שעות רבות בעבודה בקיבוץ, הוא הצליח להשלים את ‏ לימודיו לתואר הראשון במזרחנות ובמדע המדינה באוניברסיטת חיפה. לשם ‏ כך, היה דני משכים קום מדי בוקר למשמרת הראשונה במאפייה, ומיד אחר-כך ‏ היה ממהר לנסוע לאוניברסיטה.‏ למרות שנפצע במלחמת יום הכיפורים, והיה יכול לעבור ליחידה עורפית ‏ המשיך לשרת כחובש קרבי בגדוד של הצנחנים. מעולם לא השתמט ולא ניצל ‏ את האפשרות לבטל שירות מילואים, גם כאשר היה עומס של עבודה בקיבוץ.‏ את דני האיש מיטיב לתאר אחד מחבריו לקיבוץ: "דמות מיוחדת היה דני. הוא ‏ בא אלינו מבית עירוני עם חבריו לתנועה בגרעין נח"ל. צעיר ויפה, רענן ‏ ושופע. דני לא רק בא, הוא הוביל, גם השפיע וגם הנחיל ערכים שינק בביתו. ‏ ערכים של בית ציוני. דני היה אחד מדור ממשיכי הציונות הבונה, והוא נשא ‏ בו את כל הסממנים של החלוץ הקלסי, העובד מתוך הפנמת ערך העבודה ‏ הגופנית. צנוע ופשוט בחיי היום-יום, בחל בתופעות חריגות ולחם בהן. נזכור ‏ לו את תכונת האחריות ומסירות הנפש. כאשר תיכתב הכרוניקה הצבאית של ‏ מלחמות ישראל, יימצאו דפים שיספרו על הסמל דני, חובש פלוגתי, שבאומץ, ‏ בתושייה ובסיכון עצמי עזר לזולת והציל נפשות. חיילים מספרים נפלאות, ‏ ולנו יש הוכחות מהבית. וכך היה האיש לחבר בקבוצה, בנה ביתו והקים ‏ משפחה נהדרת בכפר החורש".‏ בששה ביוני 1982, נקרא דני להצטרף עם פלוגתו לגדוד טנקים בלבנון. ימים ‏ אחדים אחרי כן, נשלחה פלוגת הצנחנים לכבוש גבעה ששלטה על הכפר בית-‏ לחיא. במהלך כיבוש היעד נפגעו כמה חיילים, ודני יצא לעזור להם ונהרג.‏ ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל דניאל בקרב בלבנון, והובא למנוחת ‏ עולמים בבית-העלמין בקיבוץ כפר החורש. הוא השאיר אחריו אישה וחמישה ‏ ילדים, אם ואחות.‏ משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה דברי חברים ובני משפחה על ‏ דמותו, עבודות שכתב, וכן קטעי שיחות מיום עיון של הנח"ל שנערך לזכרו.‏ דניאל (דני) הלפרין, יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 23הדלק נר