אהוד - זלמן וינטר

בן אלה-פרידה ואפרים, נולד ביום כ"ט באדר תשט"ז (12.3.1956) בשכונת ‏ קריית שלום בתל-אביב. עד כיתה ג' למד אהוד בבית-הספר "גבעת השלום" ‏ בשכונתו. בהיותו בן 9 שנים, עברה המשפחה לגור במרכז תל-אביב ואהוד ‏ המשיך את לימודיו בבית-הספר "תל-נורדוי". הוא הצטיין בלימודיו, אבל היה ‏ נער סגור, מופנם, ולא יצר בנקל קשר עם חברים. על-כן, החליטו הוריו לשלוח ‏ אותו לפנימייה הצבאית בתל-אביב, בתקווה שהפנימייה תשנה אותו לטובה. ‏ ואמנם כך היה. בפנימייה נפתח אהוד לקשר עם חברים. הוא התחבר בנקל, ‏ והשתתף בפעילות החברתית הענפה שהתקיימה בבית-הספר. אישיותו ‏ התפתחה והתעשרה. הוא היה הרוח החיה בוועדת התרבות של בית-הספר, ‏ ועמד בראשה.‏ אהוד אהב ספרות, והרבה לקרוא, בעיקר ספרים על ידיעת הארץ. הוא ‏ השתתף בתחרויות על ידיעת הארץ כנציג בית-ספרו, והעלה את הפנימייה אל ‏ המקומות הראשונים של הזוכים בתחרויות. ‏ ביום 5.11.1974, אחרי שסיים את לימודיו בפנימייה הצבאית, התגייס אהוד ‏ לשרת בחיל-הצנחנים. הוא עבר את מסלול הקידום הרגיל. אחרי שהשתלם ‏ בכמה קורסים, הוא עלה לדרגת סמל. אהוד נשלח לקורס קצינים, ובדצמבר ‏ ‏1975 סיים את הקורס בדרגת סג"ם. הוא הוצב במחנה "דותן", ואחר-כך הועבר ‏ לבית-הספר לקצינים לשרת כמדריך. באוגוסט 1976 החל אהוד לשרת בצבא ‏ הקבע, עלה לדרגת סגן, והוצב בגדוד שחנה בסיני. האימונים בגדוד היו ‏ מפרכים ורמת ההישגים בו הייתה גבוהה ביותר, עד שהוחלט להחזיר לגדוד ‏ את הכינוי שהיה לו בעבר "גדוד שקד".‏ מתפקיד מ"פ בגדוד עלה אהוד לתפקיד סמג"ד, ובאוגוסט 1980 קיבל דרגת ‏ סרן. גם מפקדיו וגם פקודיו העריצו אותו. יחד עם קשיחותו כמפקד ביחידה ‏ קרבית, הייתה בו נפש חמה ורגישה, שהניעה אותו להיות מעורב בחיי ‏ החיילים שהיה מופקד עליהם. הוא הצטרף למסעותיהם, עמד בראשם ועודד ‏ אותם בדרך. מעולם לא דרש אהוד מחייל מה שלא דרש מעצמו.‏ אהוד אהב את הצניחה מגבהים, ממצוקים. הוא אהב לטייל, לשוטט עם ‏ מצלמה בידיו בדרכים-לא-דרכים, והרבה לצלם את יפי הטבע, הפריחה ‏ והנופים. חוות הדעת של מפקדיו עליו באותה תקופה הייתה: "הוא בעל יכולת ‏ גבוהה מאוד, בעל ידע צבאי, בעל כושר ארגון, מוכן לעבודה קשה".‏ כשפרצה מלחמת שלום הגליל עלה אהוד עם גדודו ללבנון. הוא לחם בגזרה ‏ המרכזית, באזור עין-חילווה. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) הופצצה ‏ יחידתו על-ידי מטוסי האויב. אהוד נפצע ומת מפצעיו. בן 26 הוא היה במותו. ‏ שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "הוא היה קצין מעולה, ‏ מקצועי, אחראי ואמיץ, חבר מעולה ולוחם מצוין".‏ מפקד יחידתו כתב עליו: "אודי, סגן מפקד היחידה במלחמה, היה נוסף לכך ‏ כרע ואח יקר. הוא היה לוחם מופלא, אמיץ ועשוי בלא חת, ועם זאת קצין ‏ עדין ורגיש. היו בו כל התכונות היפות המאפיינות את הנער הישראלי והמפקד ‏ בצה"ל. הוא אהב את הארץ, טייל בה לאורכה ולרוחבה, נשם את האווירה ‏ ונהנה מכל ציפור ופרח שבהם נתקל. הוא אהב להתמודד עם אתגרים חדשים ‏ וקשים - ויכול להם".‏ אחרי שנפל הועלה אהוד לדרגת רס"ן. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות ‏ הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים.‏ אהוד-זלמן וינטר, יהי זכרו ברוך.‏