יונתן נתניהו

תאריך לידה:
13 במרץ 1946
תאריך נפילה:
04 ביולי 1976
דרגה:
סא"ל
שנת נפילה:
1976
תקופת נפילה:
עד מלחמת שלום הגליל
שם היחידה:
יחידה 262
מקום קבורה:
הר-הרצל
קורות חיים:
בן בן-ציון וצילה. נולד ביום י"א באדר ב' תש"ו (13.3.1946) בניו-יורק, ארצות-‏ הברית, שם עשה אביו בשליחות ציונית-מדינית. בשנת 1948, כשהיה בן ‏ שנתיים, בא עם הוריו לארץ. הוא התחנך בגן-הילדים בתלפיות בירושלים ‏ ובבית-הספר היסודי של הגימנסיה העברית ואחר-כך בבית-הספר היסודי ‏ ‏'הדרום'. לאחר ביקור נוסף של המשפחה בארצות-הברית בקשר למחקר של ‏ האב סיים יוני את לימודיו בבית-הספר היסודי הנ"ל והמשיך ללמוד בגימנסיה ‏ העברית בירושלים. בתקופה זו התבלט בפעילותו החברתית ובהשפעתו על ‏ חבריו. הוא נבחר בשנה הי"א ללימודיו כיושב-ראש מועצת התלמידים של ‏ הגימנסיה כולה וכן שימש ראש-גדוד בצופי ירושלים ביניהם היה פעיל.‏ בשנת 1963 נסע שוב עם משפחתו לפילדלפיה, ארצות-הברית, ושם סיים ‏ בהצטיינות את לימודיו התיכוניים (ביוני 1964). כבר אז מתחילה להציק ליוני ‏ המחשבה על הצורך בקביעת מטרה ברורה לחייו. במכתב לחברה בארץ כתב: ‏ ‏"אני חייב להרגיש, שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דין-וחשבון על התקופה ‏ שחייתי, אלא שבכל דקה ודקה אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר - כך וכך ‏ עשיתי."‏ בגמר לימודיו חזר יוני לארץ, התגייס לצבא והתנדב לחיל-הצנחנים. סיים ‏ כחניך מצטיין את קורס המ"כים וגם את קורס-הקצינים. בינואר 1967 שוחרר ‏ מצה"ל, בדרגת סגן, לאחר שהשתתף בפעולת סמוע. חודשים אחדים לאחר-‏ מכן, לפני מלחמת ששת-הימים, מצא עצמו שוב בשורות הצבא במסגרת ‏ מילואים. יוני השתתף בקרב אום-כתף (בסיני) וכן בקרבות דרבשיה וג'לבינה ‏ בגולן. כארבע שעות לפני סיום המלחמה, בשעה שניסה להגיש עזרה לחבר ‏ פצוע, נפגע יוני מכדור שריסק את מרפקו. שותת דם, בשדה חשוף לאש ‏ סורית, חזר בזחילה לתחנת-האיסוף, צנח והתעלף. יוני נותח שלוש פעמים ‏ בידו עד שהוכשר להפעילה, אם-כי לא ליישרה לגמרי. הוא שוחרר כנכה-צה"ל.‏ בספטמבר 1967 נסע לקיימבריג', ארצות-הברית, לאוניברסיטת הארוואד, בה ‏ למד פיסיקה, מתמטיקה ופילוסופיה. את שנת-הלימודים הראשונה סיים ‏ בהצטיינות, אך מלחמת-ההתשה, שגברה באותו זמן, הדריכה את מנוחתו. הוא ‏ כתב ארצה במכתב: "הארווארד מוסיפה להיות נהדרת, אם-כי אני כבר קצר-‏ רוח לחזור. אני צריך לחזור! אני רוצה לחזור! אני מקווה בכל לבי, שהיד ‏ תשתפר עד-כדי-כך שאוכל לחזור למילואים. זה חשוב - כיוון שזוהי חובתו של ‏ כל יהודי טוב - או, לפחות, ישראלי טוב."‏ יוני חזר ארצה ונרשם כסטודנט באוניברסיטה העברית, אך למד רק סימסטר ‏ אחד. בראשית שנת 1969 התנדב לצה"ל - והפעם לשירות-קבע. לאחר מותו ‏ כתבו אחיו: ‏ שובו לצבא אחרי מלחמת ששת-הימים בא מתוך מניעים אידיאליסטיים ‏ טהורים ולא מתוך התחשבות באינטרסים אישיים או שיקולי 'כדאיות' ‏ כלשהם. הצו הפנימי שבו דחף אותו לצעד שעשה, והוא המשיך לפעול לפי ‏ אותו צו לאורך כל-חייו. כי יוני מעולם לא איבד את דרכו בחיים, לא נתן ‏ לחיים להוליך אותו, ולשנים לטשטש את אמונותיו. החלטתו הייתה ברורה - ‏ עליו לתרום את מיטב כישרונותיו, זמנו ומרצו לצה"ל."‏ יוני התנדב ליחידה מובחרת וגילה עד-מהרה כישרונות בולטים של מפקד רב-‏ יוזמה ורב-אחריות. בשנת 1970 קיבל את הפיקוד על פלוגה בסיירת 'חרוב' ‏ והצטיין בביצוע משימות שונות, שנועדו למנוע חדירתם של מחבלים דרך ‏ בקעת-הירדן. באותה שנה חזר יוני ליחידתו הקודמת, ולאחר זמן קצר הועלה ‏ בה לתפקיד סגן-המפקד.‏ את קיץ 1973 בילה יוני בארצות-הברית - שוב באוניברסיטת הארווארד. הפעם ‏ התרכז בלימוד מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים - בייחוד בתחומים הנוגעים ‏ לישראל ולמזרח התיכון בכללו.‏ זמן קצר לאחר שחזר מארצות-הברית פרצה מלחמת יום-הכיפורים. יוני עלה ‏ לרמת-הגולן כמפקד קבוצה נבחרת של לוחמים והשתתף בשורה של קרבות ‏ ומבצעים. בבוקר היום השני של המלחמה איתר הכוח של יוני שני מסוקים ‏ סוריים, שהנחיתו כוחות סמוך לבסיס 'נפח' בחזית הגולן. על הקרב עם כוח ‏ זה - הקרב הראשון שבו השתתפו יוני וחייליו במלחמת יום-הכיפורים - ‏ נמסרה העדות שלהלן מפי אחד הקצינים: "קיבלנו ידיעה שלמעשה אנחנו ‏ הכוח האחרון המגן על המקום... פתאום נפתחה עלינו אש חזקה... הם תפסו ‏ אותנו בצורה הנוחה ביותר בשבילם.. אנחנו גלויים בשטח... פחדתי מאוד. מה ‏ שראיתי אז היא תמונה שאזכור כל-חיי; פתאום ראיתי את יוני מתרומם ‏ בשקט גמור, כאילו לא התחולל שם דבר. בתנועות-ידיים סימן לאנשים ‏ שיקומו אתו... הוא התחיל להתקדם כאילו שיחק בתרגיל-אש. הוא הלך זקוף, ‏ חילק פקודות לימין ולשמאל. אני זוכר את המחשבה שלי אז כחייל שלו: לכל-‏ הרוחות, אם הוא עושה את זה - אז אני לא מוותר! קמתי והתחלתי להילחם."‏ הקרב הסתיים בהשמדת כוח-הקומנדו הסורי, שמנה כ50- איש. לכוח של יוני ‏ שמנה כ30- איש היו שתי אבדות בנפש.‏ לאחר שנבלמה ההתקפה הסורית בגולן, הצטרף הכוח של יוני להתקפת הנגד ‏ של צה"ל ככוח מאבטח לגדודי השריון. במסגרת זו ביצע פעולות מעבר לקווי ‏ האויב וחיסל חולייה של ציידי-טנקים סוריים. בהסתערות השריון האחרונה ‏ של צה"ל על מוצב תל-שמס שמע יוני בקשר כי מפקד הטנקים של הכוח ‏ המסתער נפצע קשה והושאר בשטח האויב. חילוצו היה כרוך בסיכון רב, כי ‏ הייתה זו רק שאלה של זמן קצר עד שהסורים ייכנסו לשטח לחלץ את ‏ פצועיהם באותו קרב. יוני התנדב לחלץ את מפקד השריון וביצע את ‏ המשימה. על פעולה זו קיבל יוני ב1974- את 'אות המופת'. בפעולה אחרת ‏ במלחמה ניווט יוני יחידת-ארטילריה של צה"ל לנקודה שממנה ניתן היה ‏ להפגיז את מבואות דמשק. לקראת כיבוש מוצב החרמון, שנפל בידי הסורים ‏ בתחילת המלחמה, התמקמו יוני וחייליו בעמדת-תצפית הסמוכה למוצב ‏ וסיפקו מידע חיוני עליו לצה"ל. במשך הקרב שימשו ככוח אבטחה וחסימה, ‏ הרגו ושבו עשרות מחיילי האויב.‏ לאחר מלחמת יום-הכיפורים רצה יוני להתמחות בדרכי הלחימה של חילות ‏ אחרים בצה"ל, והוסב, לבקשתו, לשריון. הוא פיקד על פלוגת-שריון ברמת ‏ הגולן בימי מלחמת-ההתשה עם הסורים, וגם בתפקיד זה הצטיין. במרס 1974 ‏ כתב באחד ממכתביו: "הפלוגה יושבת בקו הקדמי ביותר של המובלעת, ‏ במקום מועד לפורענות, ובמידה שתתפתח מלחמה, יהיה התפקיד המכריע ‏ בקרב הבלימה." למעשה התנהלה מלחמה קשה כבר באותם הימים, והעמדה ‏ של יוני הופגזה בלי-הרף. "הכוח שבפיקודי," כתב יוני, "מוקף צבא עוין ושונא ‏ ישראל, כולל חילות מחמש ארצות, שכולם משכימים עלינו להרגנו." עד-מהרה ‏ נתמנה כמפקד גדוד-שריון, שהשתתף בהגנה על מבואות הגולן. למעשה היה ‏ זה שריד של גדוד, שנשחק בימי מלחמת יום-הכיפורים. יוני שיקם אותו ‏ והעלה אותו לדרגת אחד המובחרים בגדודי השריון של צה"ל. יוני שימש ‏ בתפקיד של מג"ד בשריון עד מאי 1975.‏ ביוני 1975, לאחר שהועלה לדרגת סגן-אלוף, חזר יוני לאותה יחידה מובחרת, ‏ שאליה גויס בשנת 1969. הוא נתנמה כמפקדה, ובתפקיד זה גילה את מלוא-‏ יכולתו בפיקוד ובתכנון פעולות נועזות. בתפקיד זה גם תכנן, הכין ותרגל את ‏ כוח החלוץ, שנועד לשחרר את השבויים באנטבה. יוני פיקד על כוח זה והגיע ‏ בראש אנשיו אל המסוף של אנטבה, שבו הוחזקו החטופים.‏ המשימה הנועזת הוכתרה בהצלחה שהפליאה את העולם כולו, אך יוני לא זכה ‏ לראות את סיומה. ביום ו' בתמוז תשל"ו (4.7.1976), במהלך הקרב שהתפתח ‏ עם חיילי אוגנדה, נפגע יוני ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ‏ הצבאי על הר-הרצל בירושלים.‏ שמעון פרס, שר-הביטחון, הספיד את יוני על קברו ב6- ביולי 1976. בין השאר ‏ אמר: "הרגע הקשה ביותר שבליל-גבורה זה היה כאשר הגיעה הידיעה המרה -‏ כדור קרע את לבו של אחד המעולים שבבני-ישראל, אחד האמיצים שבלוחמי ‏ ישראל, אחד המבטיחים ביותר שבקרב מפקדי-צה"ל - יונתן נתניהו המופלא."‏ ‏"יונתן היה מפקד-מופת. בעוז-רוחו יכול היה לאויביו. בתבונת לבו כבש את לב ‏ חבריו. מסכנות לא נבהל, וניצחונות לא הגביהו את לבו. הוא הרבה לדרוש ‏ מעצמו, ואילו לצה"ל העניק את חריפות שכלו, את כישרון פעולתו, את ‏ חריצות הקרב שלו... בצבא לימד התנדבות, לפקודיו נתן חום אנושי ובקרב ‏ השרה קור-רוח. ועליו, אפשר לומר בלשון דוד: מנשרים קלו, מאריות... יהונתן ‏ על במותיך חלל... המרחק שבשטח שבין אנטבה לירושלים קיצר לפתע את ‏ המרחק שבזמן שבין יהונתן בנו של שאול לבין יהונתן בנו של בן-ציון. אותה ‏ הגבורה שבאיש. אותה הקינה שבלב העם."‏ שמו הונצח בין השאר:‏ מחנה יונתן - מחנה בצפון ארץ, שבו שימש יוני כמג"ד. בית-הספר יונתן ‏ נתניהו - בית-ספר ממלכתי בירושלים (ברמות). בית-ספר יונתן - בית-ספר ‏ עירוני בנתניה. בית-כנסת בנתניה. שכונת יונתן וגן ציבורי על-שמו - רובע ג' ‏ באשדוד. בעפולה - שכונת יונתן. גן ציבורי בבאר-שבע. מעון לטיפול בילדים ‏ בבאר-שבע. שכונת יונתן - באופקים. רחוב בניו-יורק, בבורנקס ‏Lt.-colonel‏ ‏ Jonathan Netanyauh Lane‏. גינה בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים, ‏ בגבעת רם. מלגות לסטודנטים של האוניברסיטאות בירושלים ובתל-אביב. ‏ קרן יונתן נתניהו באוניבריסטת קורנל, ארה"ב. סניף של הדסה בארצות-‏ הברית, במיאמי, פלורידה. סניפים של בני-ברית. קלוב-ירי בבית-שמש. מעון-‏ ילדים במבשרת ירושלים. גביע אליפות כדורסל של בתי-הספר התיכוניים ‏ בירושלים (כיתות ט'-י') ע"ש יונתן נתניהו (מטעם המחלקה לנוער, ספורט ‏ וחברה של עיריית ירושלים) חורשת יוני - ביערות קרן הקיימת לישראל, ‏ במורדות המזרחיים של שכונת רמות, ירושלים. מכון יונתן.‏ יונתן ('יוני') נתניהו, יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 102הדלק נר