יעקב זמר

יעקב (יקי), בן עבריה ויוסף, נולד ביום כ"ו בתמוז תש"ו (25.7.1946) ‏ בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "לדוגמה" בתל-אביב ובבית-הספר ‏ היסודי על שם בורוכוב בגבעתיים; אחרי-כן המשיך בלימודים בבית-הספר ‏ התיכון על-שם קלעי בגבעתיים, במגמה הריאלית. יעקב היה תלמיד חרוץ ‏ ושקדן. קפדן בהכנת שיעוריו, מדקדק מאוד, ולעתים עד קוצו של יו"ד, נקי ‏ ומסודר. הוא היה נער פעלתני, שימש כחבר מועצת התלמידים של בית-הספר ‏ ואף נבחר להיות היושב-ראש שלה. בנעוריו נמנה עם חניכי תנועת "הנוער ‏ העובד והלומד" וברבות הימים היה מדריך בקן "בורוכוב". חובב מוסיקה היה ‏ ופרט על פסנתר. יעקב היה ישר ובעל מצפון, דבק בעקרונותיו ומתעקש ‏ לעמוד במשימות ובאתגרים שהציב לעצמו. היה לו ביטחון עצמי רב ללא ‏ שחצנות, הוא נהג בקור-רוח ובדעה שקולה. מטבעו אהב את הפשטות, לא ‏ היה בררן והיה שמח בחלקו. כל מיודעיו זוכרים אותו כאדם אדיב ומנומס, ‏ מכניס אורחים ונוח לבריות. הוא היה טוב-לב ומוכן תמיד לעזור לזולת.‏ יעקב גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1964 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר ‏ הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים חי"ר. לאחר שהצליח ‏ בתפקידיו ביחידתו נשלח לקורס קציני חי"ר ואחרי-כן השתלם בקורס מפקדי ‏ פלוגות. הוא היה קצין טוב, חרוץ, מסור, יעיל ובעל ידע מקצועי רב. מפקדיו ‏ כתבו עליו בחוות-דעת תקופתיות: "יעקב הוא קצין מעולה. יש לו חוש ‏ אחריות וניתן לסמוך עליו בכל אשר יעשה. הוא בעל יכולת רבה ויש לו ‏ רעיונות מקוריים. הוא בעל כושר לקלוט וללמוד, יוזם הרבה בתחום תפקידו, ‏ יש לו תפיסה טובה והוא ממלא את תפקידו באופן יוצא מן הכלל. יחסו ‏ לעבודה רציני, ובדרך התנהגותו ובהגינותו המופתית הוא משמש דוגמה ‏ אישית לחבריו". במהלך שירותו השתתף בקרב סמוע בתפקיד קצין-מבצעים. ‏ על השתתפותו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". ‏ לאחר מלחמת ששת הימים, בעת פריצת לשארם-א-שייך נפצע ואושפז תקופה ‏ מסוימת בבית-החולים.‏ לאחר שסיים את שירותו הסדיר למד באוניברסיטת תל-אביב במגמה ‏ לאלקטרו-כימיה ובאוניברסיטת קליבלנד באוהיו שבארצות-הברית, שם שקד ‏ על עבודת הדוקטורט בתחום האלקטרו-כימיה. בעיתונות המקצועית במקום ‏ פורסמו שני מאמרים מפרי עטו, שהם חלק מעבודת התזה שלו. הוא היה ‏ מראשוני "הנמרים", הקצינים שנענו לקריאתו של שר הביטחון בימי מלחמת ‏ ההתשה, לשוב ולהתגייס לצבא הקבע. הוא שירת במוצב "טמפו" בימים ‏ שהיה נתון להפגזות קשות מאוד, ובמוצב "המזח". בתחילת שנת 1973 נשא ‏ לאישה את חברתו גילה וכמאז ומתמיד היה בן נאמן ומסור, ובעל אוהב, ‏ שהיה קשור למשפחתו מאוד. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים חש ‏ מארצות-הברית להצטרף ליחידתו, ונשלח לחזית בסיני. ביום א' כ"ה בתשרי ‏ תשל"ד (21.10.1973), בקרב על מוצב "פוקסטרוט", במבואותיה הדרומיים של ‏ איסמעיליה, נפגע מיריית צלף בחזהו ונהרג במקום. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, אב, אח ‏ ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.‏ גדודו הוציא לאור "דפי-יומן" לזכר לוחמיו שנפלו בקרב, ויעקב בתוכם.‏ זמר יעקב, יהי זכרו ברוך.‏