חיים- דן זיתון

בן אהרן ועמליה. נולד ביום ח' בטבת תשי"ב (30.12.1951) בירושלים. למד ‏ בבית-הספר היסודי "קוממיות" בבני-ברק ובבית-הספר התיכון העירוני בעיר ‏ זו ולאחר מכן המשיך בבית-הספר תיכון בתל-אביב. מגיל צעיר נמשך לספורט ‏ הכדורסל והיה חבר בקבוצת "הפועל" בני-ברק, אשר במסגרתה השתתף ‏ במשחקים בין-קבוצתיים. הוא גם התמסר לשחייה והשתלם בקורס למצילים. ‏ בהתעמלות הקדיש זמן רב לכושר גופני. הוא היה עליז תמיד והצטיין ‏ באומץ-לבו היוצא מגדר הרגיל.‏ הוא גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1970 ובמסגרת האימונים של ‏ סיירת-הצנחנים גילה את יכולתו. הוא עמד בחיוך בכל האימונים שדרשו ‏ מאמץ גופני עליון ומצב-רוחו הפך ל"שם-דבר" בין חבריו. דני לא ידע פחד גם ‏ כשהיה יסוד לכך. אמונתו בחיים הייתה עצומה והוא הדביק בה כל אדם. ‏ מרגע שנכנס הביתה היה הבית הומה מצחוק ומבדיחות. דני נודע באהבתו ‏ לבריות וכל דמותו קרנה אהבה זו. הוא לא היה צריך לעשות כל מאמץ כדי ‏ לקרב אליו חברים. כלפי חוץ נדמה כאילו היה קשוח מטבעו, אבל מי שהכירו ‏ היטב נמשך אליו ורצה בחברתו. את הוריו אהב אהבה עזה ובכל הזדמנות, אף ‏ הקשה והמסוכנת ביותר, הוכיח את דאגתו להם. בטחונו העצמי היה רב ולא ‏ פעם אמר, שאין דבר שאי-אפשר לעשותו אם רצונו של האדם איתן. ‏ בימי-שירותו הגיע לדרגת רב"ט, אך את שירותו הסדיר לא סיים. דני נפצע ‏ בעת מילוי תפקידו, וכעבור ארבעה ימים, ביום ו' באייר תשל"ב (20.4.1972), ‏ מת מפצעיו. דני הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.‏ המג"ד שספד לו אמר: "דני עשה כל מה שדרשו ממנו ואפילו מעבר לזה".‏ זיתון חיים-דן ("דני"), יהי זכרו ברוך.‏