דוד בן-חמו

בן רפאל ויפה. נולד ביום כ"ז באייר תשי"ח (17.4.1958) בכפר-סבא. את ‏ לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר היסודי שבכפר-יבנה. לאחר-מכן עברה ‏ משפחתו לגור ביקנעם, והוא עבר ללמוד בפנימייה החקלאית שבכפר הנוער ‏ ‏'מאיר 'שפיה'. על אותן שתי השנים ששהה בפנימייה של כפר הנוער מספרים ‏ עליו חבריו, שהיה בחור שקט בבואו לכפר ואף נהג להתבודד בחדרו עם ‏ הגיטרה, שהקדיש לה הרבה מזמנו. אולם, כשהחל לחוש ביטחון ביחסו ‏ למקום, הפך להיות אחד מעמודי-התוך החברתיים, גילה פעילות חברתית ‏ רבה ובייחוד הצטיין בארגון מסיבות. התבלט כבחור עליז וכאוהב חברה. ‏ עם-זאת, אהב לטייל לבדו בהרים, ולעמוד ולהתבונן בנוף הקסום של מורדות ‏ הכרמל. וכך ראוהו מטייל לבדו, שורק לעצמו וקול-שריקתו נשמע מרחוק. ‏ אחרי שנתיים לימודים בכפר עזב דוד את הכפר, אולם נשאר קשור לכפר ‏ בנפשו והיה מרבה לשוב ולבקרו. בשנתיים האחרונות לפני גיוסו לצה"ל עבד ‏ ב'סולתם' - יקנעם.‏ דוד גויס לשירות-חובה בצה"ל, במאי 1976, והתנדב לחיל-הצנחנים. הספיק ‏ לעבור את שלבי הטירונות ולעשות קורס-צניחה. היה חוזר משולהב באותו ‏ פרק-זמן מן המסעות המתישים, מן הצניחות הראשונות - והיה גאה על ‏ שירותו ביחידה מובחרת.‏ ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נספה דוד באסון התרסקות המסוק ‏ בבקעת-הירדן. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שביקנעם. השאיר אחריו ‏ הורים ואח צעיר ממנו.‏ במכתב-תנחומים למשפחה השכולה מעלה מפקד יחידת-הצנחנים את ‏ תרומתה הגדולה של "משפחת הצנחנים המפוארת, אשר הקריבה קרבנות ‏ רבים על מזבח העם והמדינה" - וכן מעלה הוא על נס את "דרך ההתנדבות, ‏ האומץ וההקרבה, שהיא אופיינית כל-כך לבנם, כמו גם ליתר חבריו ‏ הצנחנים".‏ המשפחה הנציחה את זכרו של דוד על-ידי הכנסת ספר-תורה על-שמו ‏ לבית-הכנסת המקומי ביקנעם.‏ בן-חמו דוד, יהי זכרו ברוך.‏