״ואדי סודר , הקרב שנשכח - מול הקומנדו המצרי״.
סיפורה של מחלקת צנחנים מגדוד 202 ,
פלוגה ד' מחזור פברואר 73 שנלחמה לבדה במשך שעות מול הקומנדו המצרי.
סיפור
הקרב המלא ותמונות שצולמו בזמן אמת .
פלוגה ד' פברואר 73.
סיפר א. מוסל מ"פ.
פלוגה ד' התפצלה מהגדוד ביום שלישי לפנות ערב, יומיים לפני זה טסה עם כל הגדוד לרפידים והתארגנה לאבטחות.
תחילה באזור ג'אבל יעלק ואח"כ באזור המיתלה.
ביום שלישי ניתנה פקודה קצרה : יש לנוע במהירות ל "בהלה 49" ולהתארגן שם לחסימה.
ציר "בהלה" הוא וואדי סודר והיה חשש שכוח מצרי משוריין ינסה לעקוף את מיצרי המיתלה מדרום דרך הוואדי כדי להגיע לעורף המערך.
עם שחר הגענו לנקודה והצטרפו אלינו כוחות נוספים שונים של חי"ר ושריון.
המשכנו עד "בהלה 59" ושם התארגנו להגנה למעשה.
ביום ד' בבוקר נשלחו סיורים לבדוק את האזור.
חלק מהסיורים היו רגליים וסיור אחד, ארוך יותר, כלל ג'יפ ושלושה זחל"מים של מחלקה 3 מ"מ איתן שיפמן ובפיקודו של הסמ"פ אביגדור.
הסיורים הרגליים חזרו והפלוגה פרט למחלקה 3, הייתה כולה במתחם כאשר הגיע מדרום זחל"ם בודד והדבר נראה חשוד.
במקביל לפקודה לכל הפלוגה לעלות על הזחל"מים, תוחקר החייל שהגיע עם הזחל"ם והסתבר שהסיור נתקל במערב של כוח מצרי, יש פצועים ועדיין יש מגע עם הכוח.
הסיור הרכוב הגיע כבר כמעט לפיתחת וואדי סודר, כאשר בערך ב"בהלה 69" נפתחה אש על הג'יפ שנסע בראשו. הכוח, שנע בוואדי, נתקל בירי אוטומטי ופצצת בזוקה. הכוח המצרי, אשר כלל , לפי דברי השבויים כ – 150 אנשי קומנדו מצרי, התמקם בשוחות שהיו על משטח מוגבה כארבעה מטרים מהדרך, ועל המדרונות הדרומיים, בגבהים שונים כולל הפסגות.
במקום התפתח קרב קשה, כאשר אנשי הסיור, שירדו מהזחל"מים ונצמדו למדרון, משיבים אש מאתרים עמדות אויב חלקם בטווחים קצרים של עשרה מטרים ושלושים מטרים, וחלקם בטווחים רחוקים וגבוהים יותר, ומחסלים אותם.
זה לא היה קל, האיתור היה קשה ויריות המצרים הגיעו מכיוונים שונים, במקביל נעשו ניסיונות להגיע לג'יפ ולחלץ את אנשיו.
הג'יפ היה חשוף לגמרי וכל תנועה קדימה משכה אש. באחד הניסיונות מגיעים לג'יפ ומחלצים ממנו פצוע, כאשר תוך כדי חילוצי נפגע זחל"מ ונפגעים אנשים נוספים.
הקרב בוואדי סודר 11/10/73 מספר איתן שיפמן מ"מ מחלקה 3.
כחלק מפעילות הקומנדו המצרי במלחמת יום כיפור הונחתו ממסוקים ב 7/10/73 באזור
ראס ג'ונדי כ 140 לוחמי קומנדו , שהחלו בתנועה תוך שהם נעזרים בגשש בדואי מקומי כמורה דרך.
משימתם הייתה לחסום את ציר "בהלה" 69-70 באזור "מוצב חנון" כדי לאפשר חדירת כוחות שריון מצריים שחצו את התעלה בתנועתם מזרחה.
כוח הקומנדו , שמנה 140 חיילים, התחפר ב "מוצב חנון" מ-2 צידי ואדי סודר לאורך כ 1.5 ק"מ בחלקו הדרומי של הוואדי.
באזור זה הוואדי הינו רחב ואפיקו פונה מכיוון מזרח לדרום מערב, כאשר מ-2 צידיו רכסים שולטים ובמורדותיו מערות החולשות על ציר הוואדי.
בתחתית הוואדי ולאורך כ 200 מ' צמודה סוללת עפר מוגבהת מציר הוואדי בגובה כ 5 מ' ועליה שכבו בצפיפות חיילי הקומנדו כשהם מחופרים ומצוידים במטולי ר.פ.ג'י , מרגמות, רוביי צלפים, מקלעים וטילי סאגר.
הוואדי מוקש בתוואי השטח שבו הם תכננו ללכוד אותנו.

ב- 11/10/73 בשעת בוקר מוקדמת יצאו לסיור 3 המחלקות של הפלוגה לכיוונים שונים ועל מחלקתי הוטל לסייר לכיוון וואדי סודר.
לאחר תחילת תנועה לכיוון "ציר בהלה" אנחנו פוגשים את איתן בר-זאב והצוות שלו וממשיכים בתנועה.
קדמו לתחילת התנועה שלנו סיור אווירי שטען שהציר נקי.
בדיעבד הבנו כי במפקדת האוגדה היו ידיעות על נחיתת הקומנדו, בין השאר, עקב בריחתו של הגשש הבדואי ותחקור שנערך לו.
בשלב התנועה זוהו עקבות רבות מה שהגביר את רמת הדריכות. איתן בר-זאב מזהה תנועה חשודה של 3 דמויות לבושות מדי חאקי במרחק של כ 200 מ' ממנו בשיפולי הוואדי, הוא יורה צרור לכיוונם והם משיבים אש.
בשלב זה נמצא הג'יפ של איתן בר-זאב בתוך המארב, זחל"ם ראשון ועליו הסמ"פ ואני בתוך המארב ו-2 זחל"מים נוספים מחוץ למארב.
הג'יפ וציוותו נפגעים מהאש ומי שיכול מסתתר מאחורי סלע גדול.
הזחל"ם שלי נפגע במכת האש הראשונה מ- אר.פי.ג'י. מיכאלוביץ' משה ונגר משה נהרגים.
אני צועק לקפוץ מהזחל"מים, נע לאחור מתחת למדרגה עליה ממוקם המארב, מוצא נקיק בתוך המדרגה עולה בתוכו ונערך להערכת מצב.
אני מסתכל לכיוון מערב ורואה שאנחנו בתחילתו של מארב, מזהה ירי מכל הכיוונים - מולי במרחק כ – 25 מ' 2 אנשי קומנדו המהווים את תחילת המארב,
אני יורה בהם ומחסלם.
איתן בר-זאב מגיע בריצה ומתמוטט לידינו, אני מבחין שבחזהו יש חור מכדור והוא מועבר לאחור למקום היערכות החובש כ- 50 מ' מאחורי הכוח הקדמי ובנקיק מוגן.
בהוראת הסמ"פ יוצא חילוץ רכוב על זחל"ם לעבר אנשי הג'יפ עם בני פרי סמל ,ויונה מזרחי – נהג, לאופר שלמה ,ומשולם יצחק.
הזחל"ם נעצר ליד הסלע קרוב לג'יפ ויורדים ממנו בני פרי ושלמה לאופר לפינוי הפצועים מנוסעי הג'יפ,
תוך כדי כך נפגע הזחל"ם מאש הקומנדו,
כולל פגיעת אר.פי.ג'י. שחודר מדלת הנהג פוצע את הנהג ברסיסים בגבו, ופוגע במשולם יצחק ז"ל.
הזחל"ם נע לאחור כשבתוכו משולם יצחק שהיה הרוג בשלב זה, בני פרי פצוע מכדור בידו, ושלמה לאופר חוזר בעצמו כשהוא פצוע מרסיסים ורגלו שבורה.
בתום חילופי דברים ביני ובין הסמ"פ שלי על דרך ואופן ניהול הקרב קיבלתי את אישורו לפקד על הכוח.
הקרב נמשך כ-6 שעות, שבמהלכו פרסנו את המחלקה בציר הוואדי ובנקיק תוך שאנו פוגעים בהם בשיטתיות ומונעים מהם ניסיונות לאגף אותנו מציר הוואדי ולאורך הרמפה.
בהעדר קשר עם הכוח העיקרי יצא זחל"ם עם מלווה ונהג לצורך חבירה איתנו.
בהתארך הקרב ירינו מכל סוגי הנשק, כולל בזוקה ל "יצירת רושם" מרגמה 52, ררנ"טים בתלול מסלול כנגדם, הם מצידם ירו עלינו סאגרים, ניסו לטווח אותנו במרגמות ,רובי צלפים ועוד
את סיפור הקרב אמשיך לספר דרך החיילים שהיו שם .
הזכרתי כבר את בני פרי, שלמה לאופר, משולם יצחק ויונה מזרחי ואני רוצה לציין את רוח ההתנדבות למשימה. יונה מזרחי, למרות שנפצע, חזר, ובתיאום איתי בצעקות ובסימני ידיים ירה וכיוון אותי להיכן לזרוק רימונים כדי לעצור את תנועת האיגוף של אנשי הקומנדו. שרביט, שאיבד את העין תוך כדי הקרב ולאחר שנחבש ע"י רוזנגרטן, המשיך לתפקד ועזר בטיפול בפצועים. את מרטין הסמל שלי, יהודה צ'רניאק, רוטבאום שנפצע, איילון אפטיקר עובד הקשר- שנפגע מרסיס במצח והמשיך לתפקד, ואת כולם שלא הזכרתי בשמם שירו ותיפקדו למופת.
אחרון את שלמה אנקרי, שנענה לקריאתי והתנדב לרוץ איתי לצידו השני של הוואדי כ-200 מ' בשטח פתוח ותחת אש כבדה לחלץ את מרטין סיפרמן שנפגע.
כך נמשך הקרב מספר שעות עד הגעת הכוח העיקרי בערך ב 15:00.
הכוח שהגיע היה מורכב מטנקים ואיתו סמ"פ בשם שירי שפר שהתמקם בוואדי ולאחר מספר פגזים נפגע מ- ר.פי.ג'י. ונהרג.
צוות הטנק קפץ מהטנק ומנועו המשיך לפעול.
אודי מוסל המ"פ עלה על הרכס הדרומי ודיווח על אש דלילה והתקפלות הכוח המצרי תוך כך נתקבלה הנחיה לצאת מהאזור לצורך הפצצה של מטוסי חיל האוויר. לאחר מספר ימים חזרנו למקום לטיהור וסריקות והיו מספר היתקלויות עם אחרוני החיילים שנותרו במקום.
בתאריך 24/10/73 חברנו לגדוד ויחד עברנו לצידה השני של התעלה והתמקמנו בשלופה בצד המערבי של התעלה כחלק מכיתור הארמיה ה-3.
במספר חילופי אש שהיו בגזרה זו נפגע ונהרג מייקל מרשל מיכאל ז"ל.
לסיכום – התחלנו את הקרב בנחיתות מספרית ויתרון ההפתעה לצידם ואלת המזל ל"צידנו".
בסיכום הקרב נספרו 30 הרוגים ובנוסף מספר לא ידוע של פצועים ושבוי אחד.
לנו –8 הרוגים ופצועים רבים, נותרתי בסיום הקרב עם 9 חיילים.
לזכרם של ההרוגים:
מיכאלוביץ משה ז״ל, מחלקה 3
משולם יצחק ז״ל, מחלקה 3
נגר משה ז״ל,מחלקה 3
מישל אלהרר ז״ל, ג׳יפ הסיור
שמואל לוי ז״ל, ג׳יפ הסיור
גולדברג יעקב ז״ל, ג׳יפ הסיור
ראובן ריצ'ארד אבידר מרדר ז״ל , נהג ג׳יפ הסיור
סגן שירי שפר ז״ל, סמ״פ טנקים
מדבריו של המג״ד דורון רובין ז״ל .
"מספר מלים על פלוגות ד' ו ה' – שתי הפלוגות הוכיחו , כל אחת בצורה אחרת, את נחיצותן וחיוניותן. פלוגה ד', ובעיקר מחלקתי של איתן שיפמן, לחמה כמו שאומנה – הופתעה, הוכתה התאוששה ועשתה שמות בקומנדו המצרי .
מחלקה מוכה חסרת תחמושת מייחלת לתגבורת, עושה תפקידה עד הסוף והתגבורת המגיעה נבלמת מביצוע הטיהור הסופי.
לי היה ברור שהפלוגה תעמוד בכל משימה עצמאית וזו לא אכזבה״.