רקע למבצע:
בליל ה-27-28 במאי, 1965 חזר צה"ל לבצע פשיטות מעבר לקווי האויב בפעם הראשונה מאז מבצע נוקייב (1962). פעולות אלו דמו לפעולות התגמול של 56' אולם נבדלו מהן בכמה מאפיינים: בעוד פעולות התגמול של 56' כוונו כנגד יעדים צבאיים וחיילים מצבא האויב, הרי שפעולות התגמול של 65' כוונו כנגד יעדים אזרחיים תוך הקפדה לא לפגוע בנפש. כמו כן, הפשיטות ב-56' היו תגובה על פעילות אנשי הפדאיון שאורגנו ע"י המצרים בעוד שהפעולות בשנות השישים בוצעו כתגובה לפעולות ארגון הפת"ח שהוקם ע"י ערבים קיצונים בירדן.
הרקע לפעולות אלו התחיל ב-1962 בנאום של נאצר, שהרעיון המרכזי בו היה כי לא ניתן להשמיד את ישראל מיידית אלא על ידי תהליך ממושך וקשה, שיכין את הקרקע לתהליך הצבאי. בעקבות הנאום הוקם "ארגון השחרור הפלשתינאי". אולם, חוגים שונים במדינות ערב התנגדו למדיניותו של נאצר וביניהם ארגון הפת"ח שקיבל גיבוי בעיקר משלטונות סוריה - חלוצת המאבק נגד ישראל. גם נאצר לא פסל את השיטה של הארגון אלא את העיתוי. הוא נימק את עמדתו במילים הבאות :" אתה יודע איך אתה מתחיל, ואינך יודע במה אתה גומר. אתה פותח במלחמה זעירה, אך אין לך ערובות שהיהודים לא ישיבו במלחמה רבתי. אם אינך מוכן למלחמה גדולה, אל תתחיל גם בקטנה".
אולם ארגון הפת"ח, בחר לנהוג כראות עיניו ובהתאם לקו המדיניות הסורית. "לוחמי הארגון" גויסו, לפי מיטב המסורת החוסיינית, מתוך ה"גזלנים" הידועים" רוצחים, גנבים, שליחי מודיעין תמורת שכר וכיוצא באלה.הארגון שם לו למטרה להילחם בישראל בלוחמה זעירה והתחיל את פעילותו בינואר 1965.
עד שלהי מאי 65' הספיק הארגון לבצע 9 פעולות או ניסיונות חבלה בנפש וברכוש, שכולן יצאו מגזרת ירדן. שתיים מבין הפעולות כללו הנחת חומר נפץ בליל 24-25 במאי ופציעתם של 4 אנשים וכן ה"קש ששבר את גב הגמל": 5 ק"ג של חומר נפץ שגרמו לפציעתם של אם ושני בניה בליל 26-27 במאי. פעולה זו הולידה את מבצע "צוק סלע..
הממשלה הישראלית וצמרת צה"ל גינתה בחריפות את הפעולות וראתה בירדן כאחראית להן מכיוון שאלו יצאו מגבולותיה. יצחק רבין הרמטכ"ל אמר בסיום מבצע "צוק סלע" את הדברים הבאים:
"ניתן לשגע את המדינה בהטרדה ובמלחמה זעירה. הדבר יכול להתבצע על ידי כמה עשרות "גזלנים". כולנו זוכרים מה התרחש בארץ ערב מבצע "קדש", בתקופת הפעילות של הפדאיון- את הפחד בדרכים, את המתיחות ביישובים שלאורך הגבולות וכיוצא באלה. אין אנו יכולים בשום פנים לסבול דברים מעין אלה.לכן החלטנו להגיב. בחרנו הפעם בפעולה נגד יעדים אזרחיים, שתכליתה אזהרה ולא בשיטה שהייתה מקובלת במבצע "קדש".פגיעה ביעד כמו משטרה אינה הפתרון יחיד. אדרבה אסור לנו להכנס "לשטנץ" קבוע של פעולה, אלא להפתיע הן ביעדים והן בשיטה... אסור שנגרר להשיב על מעשי החבלה בדרך שמשלחי החבלנים חפצים שננקוט בה".
מטרות המבצע:
לאחר הפיגוע התשיעי זומנו האלופים אל הרמטכ"ל והוחלט על ביצוע פעולה שמטרתה להצהיר בדרך מובנת יותר לירדנים על אי ההשלמה עם אזלת ידה של ירדן במיגור ארגון הפת"ח. הוחלט לפגוע ביעדים שאינם צבאיים דווקא, אלא ביעדים אזרחיים כדי להבליט את העובדה שמדובר באזהרה יותר מאשר בתגמול וכדי לחסוך באבדות. מובן שהיה הכרחי להבטיח למעלה מכל ספק ביצוע מושלם, שאם לא כן, יניב הדבר תוצאה הפוכה. על כן הוקצה למשימה כוח גדול במיוחד. הפעולה המשולשת כללה פיצוץ תחנת דלק בקלקיליה, פיצוץ בית העירייה ותחנת האוטובוסים בג'נין ופיצוץ חווה ווילה באום חרוע שליד העיירה שונה. הפעולה בג'נין, נולדה ברגע האחרון כשהתברר שעקבות המחבלים הובילו אל העיר, הוטלה על גדוד 202.
ההכנות למבצע:
רק 12 שעות חלפו מרגע שהתקבלה ההחלטה לפעול מעבר לקווי האויב ועד לשעת ה-"ש" של הפעולה.
משום שכך, החליט המח"ט רפול לא לאבד רגע אחד וקבע כללית שגד' 202 יפעל נגד יעדי ג'נין וכוחות משאר יחידות החטיבה יפעלו נגד קלקיליה. הוא אישית החליט להצמד לפעולה באזור קלקיליה ולסגנו, אריק רגב, הורה להצמד לפעולת ג'נין ולחוש מיד לקבלת הוראות במפקדת פיקוד הצפון.
רגב, הגיע מייד ב-09:00 למפקדת פיקוד צפון אך קיבל את המשימה רק ב-10:15. הוא תיכנן את המשימה שניתנה לו, ארבעה יעדים לפיצוץ: בית העירייה, תחנת האוטובוסים המרכזית, תחנת הקמח ובית החרושת לקרח וקבע את שעת ה-"ש" ל-23:00 לאחר תיאום עם היחידות המסייעות.
המשימה לפוצץ את היעדים הוטלה על גדוד 202, אך קודם לכן היה על הלוחמים לעבור דרך עמדות אויב רבות לאורך הגבול ולהתגנב בחשאי בין רחובותיה של העיר ג'נין. כשקיבל את המשימה היה הגדוד מפוזר באימונים ברחבי הארץ. הפלוגה של מתן וילנאי הייתה בצניחה ובעודם חופסים את מצנחיהם קיבלו החיילים הודעה כי התרגיל בוטל ועליהם לחזור לבסיס.
באותו זמן נפגש פיחוטקה-אפרים חירם, מג"ד 202, עם הסמח"ט רגב והם יצאו לתצפית על העיר: בדרך הבחינו בקצין רכוב על ג'יפ אזרחי והחליפו איתו רכב על מנת להתקרב בבטחה אל הגבול מבלי לחשוף את המבצע.
בינתיים התאסף הגדוד בבסיסו באיחור רב והמפ"ים קיבלו את הפקודה. ב-16:00 יצאו המג"ד ושלושת המפ"ים לסיור חטוף ותצפית על ג'נין וכשחזרו התחיל כבר מסדר הציוד
שלפני היציאה לא לפני שהרמטכ"ל הגיע על מנת לאשר את המבצע. הרמטכ"ל יצחק רבין, שהחליט מטעמי בטחון לנחות בבסיס סמוך ולהגיע דרך הקרקע, אישר את התוכנית אך החליט לקצץ
בכוחות וביעדים. לבסוף נותרו שני יעדים לפיצוץ: תחנת הקמח ובית החרושת לקרח, כמו כן הוחלט כי למשימה ייצאו 94 לוחמים.
ב-18:30 נערכו המסדרים האחרונים לכוחות - רק שעתיים לאחר שהגיעו לבסיס, ומפאת לוח הזמנים הצפוף לא היה זמן להעביר את התדריך ולכן הוא הועבר בדרך לפעולה
תוך כדי נסיעה ממחנה עמוס לרם-און (נסיעה קצרה). גם למפקדים לא היה די זמן להתפנות ללימוד הצירים ופיחוטקה עצמו מעיד כי לא מצא יותר ממחצית השעה ללימוד הציר שלו.
ליפקין הודה כי לא מצא אפילו זמן זה ולכן לא הספיק ללמוד כלל את הציר.
מבצע "צוק סלע"
ב-27 במאי 1965 בשעה 19:30 בערב, בפעם הראשונה בתולדות הגדוד ובפעם הראשונה מאז פעולת התגמול האחרונה של הצנחנים, יצאו 94 לוחמי הכוח לפשיטה מעבר לקווי האויב.
הם חצו את הגבול ליד מושב רם און ויצאו לכיוון העיר ג'נין מעבר לגבול הירדני, כשבמקביל יצא כוח של 890 לקלקיליה וכוח של גולני לשונה.
לאחר 4 ק"מ הציב דגן חסימה על כביש מגידו ג'נין כ-2.5 ק"מ צפונית-מערבית לג'נין בכדי למנוע מעבר לתגבורת העלולה לבוא. שאר הכוחות המשיכו לכיוון ג'נין, כחצי ק"מ משם התמקם
חפ"ק הסמח"ט. לאחר כמה מאות מטרים נוספים נשלח הכח של ליפקין להוות כוח חוסם לתחנת המשטרה כשהכוח העיקרי בפיקודו של פיחוטקה המשיך בתנועה אל לב העיר ג'נין.
מכאן התחילו העניינים להסתבך. פיחוטקה, שלא הספיק ללמוד את הציר כראוי נאלץ להתקדם באיטיות רבה, מה גם שתוואי השטח לא אפשר התקדמות מהירה בשל המעבר במטעים
עם גדרות רבות ולאחר מכן ברחובות בין הבתים. פעם אחת כמעט ונחשף הכוח ע"י אוטובוס שעבר במקום והלוחמים נאלצו להיצמד לקירות הבתים עד שזה נעלם. כשהגיעו ליעדם, לא הצליח פיחוטקה להחליט אם אכן מדובר ביעד הנכון למרות שהאזור היה מואר.
גם הכוח של ליפקין טעה בדרך ועד היום לא ידוע אם הכוח ריתק את בניין המשטרה או איזה מנזר נוצרי. כשהגיע ליפקין ליעד, זיהה אותו כבית הדו קומתי היחיד באזור
ולכן חשב כי זוהי תחנת המשטרה ומיקם שם את כוח הרתק.
פיצוץ היעדים:
באותו זמן הבחין פיחוטקה בכמה עגלות החונות ליד הבניין אותו התכוון לפוצץ והבין כי אלו נועדו לתפוס מקום בתור לחלוקת הקמח כדי שבעליהן לא יצטרכו להביא אותן לתחנת הקמח בבוקר.
הוחלט כי זהו הבניין שיש לפוצץ אלא שאז לא נמצאה דרך להיכנס אליו. גם הכוח של מתן וילנאי שהגיע לבית החרושת לקרח לא מצא דרך לתוך הבניין.
לבסוף הצליחו לשבור את המנעולים, להרים את התריס ולהניח את המטענים. בתחנת הקמח נמצא חלון אחורי דרכו שלשל י.ב. (קצין החבלה שהיה אחראי על הפעלת המטענים)
את המטענים פנימה. תוך כדי טיפול במטענים נשמע לפתע צרור יריות. היה זה כוח קטן של חיילים ירדנים שהיה בסיור. במקום התפתח קרב יריות קצר שבסופו חמקו חיילי הסיור הירדני.
מיד לאחר השלמת המלאכה החלו הכוחות בנסיגה מהירה. בשעה 00:15, כמאה מטרים מאיזור האירוע שמעו הלוחמים את הפיצוצים האדירים בעודם נסוגים במהירות לעבר הגבול.
הנסיגה, שלא כמו ההתקרבות, הייתה מהירה מאוד ובשעה 02:15 כבר התקבלו הלוחמים בזרועותיהם של אנשי מושב רם און.
בתחקיר עמד הרמטכ"ל במיוחד על הטעות של ליפקין, אך אמר שהירדנים טוענים כי הישראלים ירו על בנין המשטרה.
ליפקין עמד על שלו וטען כי הוא טעה בזיהוי הבניין וירה על מנזר או כנסיה. כנותו שכנעה את הרמטכ"ל לציין אותו לשבח בתחקיר למרות טעותו בניווט.
וכך, למרות לוח הזמנים הצפוף, ולמרות הקשיים הרבים שנערמו בדרך, הצליחו לוחמי גדוד 202 להוכיח כי הגדוד ראוי למבצעים מעבר לגבול וכי ביכולתו לבצעם על הצד הטוב ביותר.