מבצע "צוק סלע" נערך במאי 1965 לאחר תשע חדירות של מחבלים משטחה של ירדן לישראל. מטרת המבצע הייתה להוכיח לירדנים שישראל תגיב אם הם לא ידאגו להשתלט על הכנופיות הפועלות מתוך שטחם" - כך אמר הרמטכ"ל למחרת מבצע "צוק סלע". אולם, בירדן לא נמצאה אוזן קשבת לדבריו. בשלושת החודשים שלאחריהם, בוצעו 8 מעשי חבלה נוספים על אדמת ישראל וארגון הפת"ח לקח על עצמו את האחריות.
ירדן, שהמחבלים יצאו וחזרו לשטחה, לא נקטה שום אמצעים נגדם, וגם כשעצרה מחבלים של "אל-פתח" שחררה אותם כעבור זמן קצר. מאחר ונראה היה כי בירדן לא מבינים את חומרת מעשי החבלה של "אל-פתח" בישראל, הוחלט לבצע פעולת אזהרה בקלקיליה- מבצע "יהלום"
כיעד נבחרו לפיצוץ 11 משאבות מים בגזרת קלקיליה והמשימה הוטלה על הצנחנים.
ההכנות למבצע:
רפול, מפקד חטיבת הצנחנים, קיבל את הפקודה ביום חמישי ה-2 בספטמבר בשעה 17:00 ומיד כינס אליו את מפקדי הגדודים, וחילק להם את הפקודות. לאחר שהכינו אלה את פרטי המבצע, קיבלו את אישורו של רפול ותדרכו את מפקדי המשנה שלהם. ביום ו' אחה"צ יצאו המפקדים לסיור באזור המבצע כשהם לבושים בבגדים אזרחיים. למחרת, בשבת, התכנסו הכוחות במחנה בית ליד והועברו תדריכים. דגש הושם על כך שאין לפגוע באויב שכן מטרת המבצע הייתה אזהרה.
הפשיטה על קלקיליה:
לאחר רדת החשיכה יצאו הכוחות מבסיסיהם ובחצות הלילה עברו את הגבול. כל הכוחות הגיעו ליעדם ללא היתקלות. מספר פיחוטקה: "היה חשש שהירדנים הציבו מארבים בדרכים המוליכות לקלקיליה. כדי להימנע מהיתקלויות בלתי צפויות, התמקמנו ליד הגבול בעמדת תצפית טובה ובמשך שעתיים צפינו על המתרחש בשטח האוייב. לא הבחנו בשום דבר מיוחד והערכנו שהשטח נקי ממארבים. בחצות חצינו את הגבול. כוחות האבטחה נשארו מאחור. נכנסנו לפרדס והתחלנו לנוע לכיוון הבארות. לפני הפעולה למדתי היטב את תצלומי האוויר של הפרדס. ידעתי אפילו מה מספר שורותיו, לאורך ולרוחב. לאחר בדיקה קצרה של הפרדס, יכולנו לנוע במדויק אל הבארות. מכיוון הבארות שמענו נביחות כלבים ואחד החיילים אף טען ששמע צעדים. חששנו, שניתקל בחיילים ירדנים משום שבאור אחרון הבחנו בחיילים רבים שהסתובבו בשטח. התקרבנו אל איזור הבארות בזחילה. בנקודה מוסכמת התפצלו הכוחות של גיורא ודני למשימותיהם. הבארות היו ללא שמירה. הכלבים, שנבחו ללא הרף הסתגלו עד מהרה לריח החיילים הישראלים. כאשר הגענו לבאר הראשונה, הסתבר שדלת הברזל הכבדה שלה נעולה.
ציוד הפריצה השקט לא הועיל. החלונות היו גם הם מוגפים ולא הייתה ברירה אלא לפוצץ את דלת הבניין. נתתי פקודה לפוצץ תחילה את הדלת של אחת הבארות, ובפיצוץ נוסף את הבאר השנייה. הכל התנהל כשורה. לאחר הפיצוץ הראשון נפתחה לעברנו אש ממוצב ירדני סמוך. האש לא הייתה יעילה ולא הפריעה לנסיגה החלקה והבטוחה".
סיום מהיר
שאר הכוחות לא נתקלו בקשיים בפתיחת הדלתות.
הללו נפרצו בעזרת מוטות כבדים שהובאו מראש לצורך כך. כל באר פוצצה בעזרת מטען יחיד של 50 ק"ג. בחלק מהמקרים שולשל המטען לעומק הבאר בעזרת חבל. לאחר הפיצוץ בבאר 9 נפתחה אש לא יעילה מהמוצב הירדני הסמוך. מספר פצצות מרנ"ט מצד כוחותינו שיתקו את ההתנגדות והכוחות פתחו בנסיגה.
נסיגה:
בשעה 01:44 חזרו רוב הכוחות לשטח ישראל ובשעה 02:12 חזרו אחרוני החיילים. לפני הנסיגה פיזרו הכוחות כרוז אזהרה בערבית לתושבי המקום. לאחר מכן התאספו בבית ברל לתחקיר שערך הרמטכ"ל. בתחקיר התברר כי המשימה בוצעה בשלמות וכל היעדים הושמדו. גם ההוראות על צמצום בנפגעים מולאו ורק חייל ירדני אחד ואזרח אחד נפגעו במהלך המבצע.
מסקנות:
במבצע "יהלום" הוכיחו שוב הצנחנים כי אין הם נופלים מחבריהם שיצאו לפעולות התגמול של 56', והעמיקו בקרב הפיקוד העליון את התחושה כי את המשימות הקשות ניתן להטיל על חטיבת הצנחנים.